והנה עוד חורף עבר
והאביב כבר מציץ מבעד לעלים.
אני נושמת את הרגעים היפים של היום עמוק,
לזריחות תמיד יש ריח נקי יותר.
כתיבה של 5 בבוקר קשה להבין,
העולם פוקח עיניו ומעיר בליטופי אור חמים את חלקיו
בעדינות,
במנגינה.
לעמוד בשדה ולרקוד עם הרוח,
להתעטף בקרני אור ראשונות שעוד לא נגעו באיש.
שוב מתגלים אצלי הרגלים של לבד.
מי ידע שתוכל להישאר רחוק כל כך הרבה זמן. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.