כה מהר עובר לו השבוע
ואת עודך איתי כאן
לא שואל עכשיו עוד מדוע
ואת יודעת שזה כבר נאלם, אבל לאן?
מתגעגעת הביתה, לא מבינה
יודעת שבסוף זה יגיע
בסוף תבוא לגוף ההבנה
אך עד שייפסק הסחף, בשקט את ממתינה.
בסוף הדרך תשיגי את זה לעצמך
בתום המסע הארוך תמצאי את מקומך
תמיד תזכרי מאיפה, מעולם לא שכחת איך
בעומקו של הלב תמיד שוכן ביתך.
את יודעת מהיכן זה בא
מאיפה כל זה התחיל,
אבל בכל זאת מאבדת את עצמך
מתבלבלת בין שיחי השביל.
שואלת את עצמך המון שאלות
שופכת בערבוביה את ימייך,
תוהה אם יש עוד איזשהו מחיר
שאת צריכה לשלם על רצונותייך.