ערפל סוגר עלי מכל הפינות
כמעט שאין טעם לנסות ולראות,
להבחין בצל שמזמין אותי לבוא ולבחור.
לפתע מולי שלוש דלתות נעולות
ואלפי עיניים מסתכלות וממתינות
לזאת שתפתח את הדלת ותשחרר את השד...

אני לא רוצה להתקרב
אולי קצת פוחדת ממה שעלול לקרות,
אבל בעיקר בגלל שכואב לי
לבחור במה שאני לא רוצה להיות.

וסימנים מופיעים להם ומתרבים
שלטי אזהרה מכל הכיוונים,
שרק מחזקים בי את התחושה הפנימית
לבחור בדלת בה איש אינו בוהה
וממנה אלפי העיניים מתעלמות
הדלת שמשום מה נראית הכי אמיתית בשבילי...

נמאס לי לעולם להתחשב
בכל הרמיזות והדרישות של עיניים מדוכדכות,
שרק חולמות שלא כואב
כשבעצם בייסורים תמידיים הן נמצאות.