אביב יותר מכל עונות שנה,
אהוב על אמא אדמה, על כן נעים,
בו ניצנים צומחים בפרץ הגדילה,
וקרן אור חדה פורצת את העננים.

שדות הופכים למוריקים בארצות קרות,
עוברים שינוי פתיתי השלג במצב צבירה,
יוצאים האנשים מבתיהם אור יום לראות,
מסיר היער הלבן אצטלתו מלית ברירה.

בארצות חמות, דומה המעבר למלחמה,
החורף הגשום ביקר קצרה והשממה עזב,
קרני השמש היוקדות יצרו אפקט החממה,
ונחלי איתן שוצפים הפכו פתאום אכזב.

הים רוגע לאיטו, אחר חלוף הסערה,
גלים גוונם הופך מאפרורי עד לירוק חמים,
תוהה אני , האם זו שמש, בשעת שקיעה,
עשתה לטבע קסם החלפת בגדים.