סיפורינו פוצח בערבו של יום אחד, בו חזר כמו כל יום השפן
מעבודתו במפעל התמרוקים.
קיפץ לו השפן בשבילי היער, שמח וטוב לב על המנוחה המתקרבת.
לפתע שמע קול אנקות מהשיחים.
התקרב השפן והציץ לו מעבר לשיחים.
הציץ ונפגע.
על הקרקע שרוע, שריונו מבוקע, אחוריו נפוחים ואדומים, ממרר
בבכי שכב הצב.
"צב,צב, מה אירע לך?" שאל השפן.
"שוד ושבר, ביש מזל, הצבי המנומס אותי בעל!"
סינן הצב מבין לסתותיו, סינן ומירר על מר אחוריו.
מיהר וקיפץ השפן לדרכו, מוטרד קמעה ממה שעיניו ראו.
קיפץ ודילג השפן על השביל, ולפתע למול עיניו התגלה הפיל.
הפיל הענק, האציל והאמיץ, בוכה וזועק, מחדקו אבק משפריץ.
אחוריו אדומים,נפוחים כמובן, כולו דיכאון מהמצב המחורבן.
"פיל, אל תגיד לי שגם אתה קיבלת?" הפיל הסתובב ופניו מושפלות
מטה.
"שפן חביבי, הזהר לאחוריך, הצבי המנומס עוד יבוא גם אליך".
השפן ידידנו החל מרגיש אובד עצות, שם פעמיו אל האריה מלך
החיות.
"אם מישהו יודע מה לעשות" אמר לעצמו "זה האריה הענק, מלך
החיות".
הגיע השפן לקרחת היער, ועיניו חשכו, ליבו התמלא צער.
הקרחת כולה בוקה ומבולקה, האריה בפינה שוכב בחצי כריעה.
צווח וצורח, זנבו בין רגליו ואחוריו אדומים ונפוחים, כולו
נעלב.
"שפן, שפן, תיזהר יא חביבי, אפילו את המלך בעל הצבי!"
אבל השפן חייך וקיפץ לדרכו, תוכנית זדונית נרקמה במוחו.
טיפס ועלה על העץ הכי גבוה ביער, תקע באחוריו פקק שעם שלא יהיה
פער, עישן לו ג'וינט, כי היה בין אוהבי העשבים, והלך לישון שנת
ישרים.
אך אבוי, באמצע הלילה התעורר מצליל חליצה קרוב, כשבאוזנו שמע
לחישה שרמנטית " ערב טוב!"


נכתב במקור לסדנה ה-48, סדנת המשלים. קישור:
http://stage.co.il/forum/read.php?f=13&i=9425&t=9425&v=t
כמובן, שזהו עיבוד לבדיחת סטלנים ידועה... :-)