הירח מת אתמול בלילה. מישהו ירה בו והוא דימם למוות. עדיין
מחפשים מי אבל זה כבר לא כל כך משנה, כי הירח כבר מת. ההלוויה
תיערך מחר בארבע, מצפים להמון אנשים. אחר כך כולם יתאספו ליד
ביתו ויתאבלו עליו ביחד. כולם יספרו סיפורים טובים עליו וכמה
הוא היה נחמד ולא עשה רע לאף אחד. שמעתי מישהו אומר שאפילו ניל
ארמסטרונג צריך להגיע ולספר על הפעם הראשונה שהוא פגש בירח
ואיך הם ישבו על כוס תה ודיברו שעות, הירח הרי היה מנומס מאוד,
וזאת ידעו כולם.
בינתיים מאחורי הקלעים, בצידה השני של העיר, החלו כבר הנשמות
הטובות לדון על המחליפים של הירח. מי ימלא את מקומו הם לוחשים,
מי ישא את העול. השמועות כבר החלו מרחפות ולחשושים לא מעטים
נשמעו. אולי זה כוכב הקולנוע ההוא, אולי האיש שהחליף אותו אז
כשהוא היה חולה ואולי זה הכוכב האחד הזה שהעז אז, אני לא הייתי
מעז. אולי בכלל יחליטו שאין צורך במחליף והחלל יישאר לנצח ריק.
טורי הרכילות בלעו כל מילה בשקיקה והנאה, הצהובונים החלו כבר
להכפיש את שמו ולפרסם שערוריות בדויות, הרי עכשיו כשהוא אינו
ואין מי שיגן עליו אפשר לנצל את זה קצת להעלאת אחוז הקוראים
לא?
כולם כנראה שכחו עובדה אחת קטנה. הירח מת אתמול בלילה ואין מי
שיחזיר אותו. הירח איננו ואולי לא ישוב אף לעולם.
זה סיפור די עצוב המוות של הירח. קשה להאמין איך אדם אחד קם
יום אחד החליט לתקוע שני כדורים בגב של הירח ולברוח. זהו,
כאילו כלום. אבל גשם ירד בגיהנום באותו הלילה וסדרי עולם
השתנו. העולם לא יכול להמשיך כהרגלו אחרי שהירח מת, ולא סתם מת
נרצח. אני לדוגמא, הבנתי משהו מאוד חשוב, שאתה לא יודע ומבין
שמשהו באמת שלך עד שאתה מוכן לוותר עליו. ולא שוויתרתי על הירח
אבל באיזה מובן כולנו בעצם כן.
עכשיו רק כואב לי. אני חושב על הילד הקטן שילך הביתה לבד ולא
יהיה לא את הירח שילווה אותו. על זוג האוהבים שישבו על שפת הים
ויחפשו את הירח ללא סיכוי למצוא אותו. וגם כואב לי על הירח כי
זה בטח לא נעים לחטוף שני כדורים בגב, במיוחד לא אחרי שהשגת את
מה שהכי רצית, ואין דבר שהוא רצה יותר מאשר להיות הירח.
אני רק מקווה שלא יקום איזה מטורף שיהרוג לי עכשיו גם את הים.
הגבול הרי כבר נפרץ ואי אפשר לדעת מה כבר יקרה. וחוץ מזה אני
רוצה להיות ים כשאני אהיה גדול ומפחידה אותי המחשבה שאולי אם
מישהו יחליט החלטה כזו זה יהיה אני.
איפה הירח את שואלת? הירח מת. מישהו ירה בו אתמול בלילה.