היא הלכה באיטיות לאורך השביל הצהוב, תיק קטן מקושט פייטים היא
אוחזת בידיה המטופחות מהן מנצנצות ציפורניי החתול שלה, אדום
בוהק ומושך תשומת לב. רגל ימין לפנים ושמאל לאחור והן מתחלפות
בקצב מונוטוני. אין לה דאגות זו היא עם עצמה, עם תיקה
וציפורניה ומגפייה השחורות. עכוזה נע אנה ואנה ואני מביט בה
בחמדנות.
הייתי רוצה אותה לעצמי. הייתי אוהב אותה ונותן לה אותי. הייתי
שוכב איתה וגם קונה לה פרחים.
היא עוברת בשביל הצהוב בכל יום ובאותה השעה כמעט בדיוק.
אני מתייצב לבהות בהליכתה.
יש משהו שובה באופן שבו היא מנדנדת את כל גופה, יש משהו מקפיץ
בנוכחותה, ליבי הולם בכל פעם שהיא דורכת כאן ואני הולך אחריה
כמו חולה ירח, הריח שהיא מדיפה נשאר בשביל שלי נצח של רגעים גם
אחרי שהיא הולכת, אז אני כל הלילה ער כדי להריח אותה שם.
אני אף פעם לא ישן. בגללה.
אני לא יכול להרדם. בגללה.
אין לי מנוחה. בגללה.
היא הולכת באיטיות מדהימה. אני מסתכל על כל חלק בגופה, היא
זקופה כל כך, אצילית ונשית ואמיתית כל כך. אני כמעט נוגע בה,
כמעט...
אני יודע שהיא אוהבת אותי אפילו שהיא מעולם לא ראתה אותי.
טוב... היא גם לא דיברה איתי. וגם לא נפגשנו אבל אנחנו נמצא את
צומת הדרכים שממנה נמשיך ביחד ולא לחוד.
אני אחריה, מתחבא בין השיחים, קר ואני נדקר, ממתין שתתרחק מעט
ונח לי באיזה ספסל. רץ כדי להתמזג עם הקצב שלה וזה לא פשוט...
זה לא פשוט להיות במקומי- תאמינו לי!!!
אהבה כואבת אבל אני אזכה במערכה הזו. אני תמיד מפסיד אבל הפעם
יש לי תחושה שאני ארוויח! אני אנצח אותה!!! אני אכבוש אותה!!!
אני אחטוף אותה ואקשור אותה והיא לעולם לא תחמוק מידיי!!!
ל ע ו ל ם!
אני חייב להודות שאני קצת מפחד. לא לא לא! אני לא מפחד להפסיד
אותה! אני נורא מפחד ממנה... אולי היא מכשפה נוראית שתגרום לי
סבל רב, אולי מוטב לי להניח לה מעט, לברוח ממנה קצת. אולי ברגע
בו אזכה בה אני אבין שהיא אכזרית, שהיא רעה, שאין בה ניצוצות
של אושר ותקווה שהיא לא באמת קורנת טוב לב וחדווה... אני מפחד
אבל אני כל כך רוצה אותה! רק אותה אני רוצה ונראה שאין לי חיים
בלעדיה... היא שותה אותם.
מתי היא תסתובב ואביט בפניה? מתי היא תגלה אותי ותגאל אותי
מייסוריי???
אני לא רוצה אותה זה הדימיון שמשטה בי, היא מכשפת אותי, הבושם
שלה הוא שיקוי הוא סם ההזיות שלי...
אני מתקרב אליה. רוצה לשים קץ לציפייה! שתחליט היא עבורי מה
היא, מי היא, מי אנחנו? יש אנחנו???
אני צועד והיא שומעת. היא הסתובבה אליי! ראיתי! היא הסתובבה
אליי ופניה יפות מגבה. עיניה מלוכסנות ושיערה נופל  בצד ימין
של פניה בגלים ברונטיים מרהיבים, אני חייב לתפוס אותה ואני
מגביר מהירות. היא נבהלת, אני מרגיש , אני לא רוצה שהיא תפחד
ממני אני רוצה שתאהב אותי שתדבק בי ותשאר איתי שלא תברח כמו
שהיא בורחת כל הזמן, חמקמקה כל כך.
אני כמה לה, אז אני מניח לה. היא רצה כמו מטורפת. התיק הקטן
צמוד לחיקה, היא מחבקת אותו.
מרוב הפחד אזלו ממנה טיפות היופי והשלווה ואני עומד כאן ויכול
להעניק לה חיבוק אמיתי. להעניק לה רגעי שיא אבל היא לא רואה
אותי... לא באמת.

אני חתול רחוב שחור עם עיניים אדומות רואה אותך ומחכה.