אני רותח מזעם
אני רועד מפחד
אני שוקק חיים כמו ג'לי בתנועה
אני הוזה ומתמוגג מן הפנטסיה.

אני נופל מן הרקיע השביעי
אל תוך המלונה של חיי הארציים
אני זוכר את חיי כקבצן בגלגול הקודם
אני חולם שאני דקארט ואני לא בטוח בעצם קיומי.

אני מתכחש לפרויד
ומתרפק על ההומניזם.
אני נפרד מעצמי הישן ומתחבר למודרני.
אני דיכוטומי כעלה נידף ברוח הנושבת בעוז.

אני מתכופף בפני המשאית שמתקדמת לעברי.
אני נדחס כמו אלומיניום זול
ומתפרק לרסיסים של מולקולות ואטומים בודדים.
אני רוקם מחדש את עצמי מתוך ההריסות.

אני קם מהנפילות, אך לא יודע מה יהיה הלאה...
אני מקווה ומאמין שמחר תגיע הזדמנות שאוכל לנצל לטובתי.
אני חוזר אל ביתי מתוך השלמה עם עצמי,
מתוך הכרה בויתור על השאיפה שלי להיות מושלם.