זהו סיפור על מקק, מקק ללא שם. מקק שהחלטתי על דעת עצמי לקרוא
לו בשם הבלתי מעורער למקקים- שוקי.
שוקי נמצא במטבח שלנו מאז ומתמיד. אני לא זוכרת את המטבח שלנו
בלי שוקי. שוקי הוא כמו הרטבים מהבורגר ראנץ' ששמים מאחורי כל
הדברים במקרר ושוכחים שם והם פשוט הופכים בלי שנשים לב לחלק
מהמקרר. אנחנו נזיז אותם- נכון, אנחנו נראה שהם שם, אבל אף
פעם, אפילו אם פג תוקפם לפני 27.84 שנים- לא נזרוק אותם לפח.
למה? הסיבה לא ברורה. לאף אחד. תתנו לי את הבן אדם שיש לו
תשובה ואני אראה לכם את החזיר המעופף שגר אצלנו בחצר האחורית.
בכל אופן- סטיתי מהנושא- שוקי.
שוקי לא נמצא במקרר- הוא בחר דווקא את התנור. ולא סתם מקום
בתנור אלא- השעון של התנור. השעון המהבהב. כששוקי בחר לחיות שם
אני חושבת שהשעון עדיין לא הבהב אבל זה היה לפני זמני. אני לא
יודעת כמה שנים בדיוק אבל... בואו נראה, אם אני חיה כבר 15.5
שנים וההורים שלי גרים פה כבר 16.5 שנים והשעון של התנור היה
בסדר כשהם עברו לפה, ושוקי בהתחשב בזמן שלוקח למקק לתכנן כזה
מבצע ובזמן מחייתו... אני מניחה ששוקי וההבהוב של השעון נמצאים
שם בערך 16 שנים. לא פלא שאני חושבת שזה תמיד היה ככה, אני
נולדתי לתוך הסיפור.
אימא שלי הכינה פשטידת כרובית באותו ערב כשהתעמקתי בשוקי.
הפשטידה הייתה בתנור ואני- מחוסר ברירה (היה לי נורא נורא
משעמם)- התיישבתי מול התנור והסתכלתי על הפשטידה בעיניים
פקוחות לרווחה ופה מלא רוק שכבר יכול לטעום את הפשטידה רק על
פי ריחה.
הייתי כמו בחלום וכבר ראיתי את עצמי אוכלת את הפשטידה המדהימה
הזו ואז- כאילו התעוררתי מהחלום, הסתכלתי על השעון. תמיד כשאני
מסתכלת על השעון אני שואלת את עצמי- "למה אף פעם לא טרחו לטפל
בזה?" ואני נזכרת בכל אותם פעמים שנכנסתי הביתה בחמש בבוקר
כשהיה עוד חושך וחשבתי שיש מישהו במטבח בגלל האור הירוק המהבהב
מהתנור... מפחיד. מאוד מפחיד. אחרי זה אני בדרך כלל גם מפנה את
תשומת הלב של אימא שלי לבעיה הקטנה והיא תמיד עונה לי "אני לא
אבזבז סתם ככה מאות שקלים על משהו שאני לא צריכה" וחוזרת
לענייניה שבדרך כלל כוללים קריאת עיתון או ספר.
באותו הערב, אחרי שעברתי את השגרה הנ"ל, התעמקתי עוד קצת בשעון
ובשוקי שאז עדיין לא היה לו שם. זאת אומרת- יכול להיות שהיה לו
שם רק עצם העובדה שאני בנאדם והוא מקק לא אפשר לי המצב לדעת את
שמו בעולם המקקים. חבל.
אז חשבתי, והגעתי למסקנה שכל אחד צריך שם. והמקק ההוא שכבר
נמצא בבית שלנו הרבה זמן- לא קיבל שם ראוי ל"חיית מחמד"- אם
אפשר לקרוא לו ככה. חשבתי כמה דקות והגעתי לשם (הבלתי מעורער
למקקים)- שוקי.
ואז התחלתי לחשוב- איך שוקי הגיע לתוך השעון של התנור?
למה השעון התחיל להבהב?
האם יכול להיות שזה בגלל שוקי?
ואם הוא נכנס לשם- למה הוא לא יצא באותה הדרך?
מה קרה בתוך התנור הזה לפני 16 שנים?!
קונספירציות- הכל קונספירציות!!!
טוב... אני מגזימה מעט. זאת לא הייתה קונספירציה- ממש לא!
התחלתי להעלות השערות ולהמציא תיאוריות על מה שקרה שם בתנור
לפני 16 שנים והמצאתי המון תיאוריות- המון! אפילו אחת על
התאבדות! אבל בחייכם- שמקקים יתאבדו? איזו סיבה כבר יכולה
להיות להם להתאבד? לא מצליחים לפרנס את 500 הילדים? שטויות.
אני אספר לכם על התיאוריה הכי מוצלחת שהמצאתי- תיאוריית
המאפיה. כן- מאפיה! ואני לא מתכוונת לזו שאופים בה לחם... את
זה הם גונבים ממנו ובכלל- מקקים אופים? השתגעתם?
וככה הולכת התיאוריה. תקראו כל מילה- שלא תתבלבלו בטעות ולא
תבינו את הסיפור!
שוקי היה מקק משפחה טוב, 8 מקקות, 800 מקקונים- כמו שמקק צריך
להספיק בחייו פחות או יותר. הכלכלה בבית הייתה בסדר והכל היה-
שגרתי.
עד שיום אחד- ללא התראה מוקדמת- אח של שוקי נרצח. לא סתם אח-
אחיו התאום. באמת- תאומים- הם היו בלתי נפרדים בילדותם- שיחקו
ביחד כל הזמן, אי אפשר היה להבדיל ביניהם. שוקי התעצבן, התעצבן
כמו שאף מקק לפני לא הצליח להתעצבן. הוא כמעט החליף את צבעו
לאדום אבל במקום להמשיך וסתם להתעצבן- החליט לפעול בעניין.
אחרי סידורי ההלוויה, ההלוויה עצמה שבטח נערכה בחצר ביתי
וכמובן- ה- 30 למותו שוקי התחיל לפעול בעניין.
הוא ידע שהמשטרה תחפף בעניין כיון שמדובר ב"עוד מקק". אבל זה
לא היה עוד מקק- זה היה אחיו התאום של שוקי! אז הוא החליט
לפעול בעצמו, לבדוק כל פרק ופרק בחייו של אחיו הסורר ולברר-
אחת ולתמיד- מי רצח את שוקו?
הוא הלך לדירת אחיו, זה היה יום גשום במקצת והוא נכנס לדירה
רטוב, אך חי. חיפש בכל מקום אפשרי ואז מצא את זה. מתחת למזרון,
בתוך נרתיק אפור ומאובק, שטרות. שטרות קטנים (מאוד קטנים
כמובן- אלה מקקים...), מסומנים. הוא רחרח תרתי משמע עוד קצת
מתחת למזרון ומצא פיסת נייר. על פיסת הנייר היה רשום- "פגוש
אותי ב- 17:45, עץ הקלמנטינות בצדו הדרומי והבא אתך את הכסף".
המממם... האמנם?
הוא הניח כי הכסף המדובר הוא הכסף מהנרתיק ולכן בדק אם יש
תאריך על פיסת הנייר וצדק- התאריך של היום. "עוד שעה הפגישה
תתקיים ואחי לא יגיע" חשב שוקי והרהר בדבר. לבסוף החליט שילך
במקומו- כי הרי מי יבדיל בין האחים מקקינטוש?
5 דקות לפני השעה שוקי עמד שם- בצדו הדרומי של עץ הקלמנטינות,
ליד הכניסה לפאב התת קרקעי "הנמלה האדומה". בכיס הפנימי של
מעילו מונח הנרתיק ובו הכסף ועל ראשו- כובעו של אחיו האהוב
המזכיר לו כי הוא עכשיו אחיו.
פתאום הוא זיהה אותה- מקקה יפיפייה, בלונדינית, 6 רגליים
ארוכות ויפהפיות ומבט קר בעיניים. לא לקח לו הרבה זמן עד
שהדביק שם לפרצופה השחום- סנדי מקקסמוי, סוכנת סמויה ששכר פעם
כדי לבדוק אם אחת ממקקותיו בוגדת בו. היא זיהתה אותו בתור אחיו
והתקרבה אליו, אך כשהתקרבה שמה לב לדבר היחיד שהבדיל בין שוקו
לשוקי- שומה. שומה אחת קטנה מתחת לאוזנו הימנית של שוקי והיא
בתור סוכנת סמויה צריכה לשים לב לפרטים הקטנים.
"שוקי מקקינטוש... הרבה זמן שלא נפגשנו."
"סנדי מקקסמוי... את צודקת. שמת לב לשומה הא? הייתי צריך
לדעת."
"בוא למטה לפאב, אני אסביר לך את הפרטים."
הם ירדו לפאב והתיישבו בשולחן פינתי בו אף אחד לא יכל לשמוע את
שיחתם.
"תסתכל עליהם... מקקי מאפיה. בלתי נסבלים. שיימחצו כולם"
"אני מסכים אתך אבל בואי נחזור לנושא- מה את עושה פה? ויותר
חשוב- מה אני עושה פה?"
סנדי התחילה לספר לו שהיא עובדת על החקירה כבר חצי שנה. אז
התחילו הבעיות.  דון מקקרקוב התחיל לסחור בגבינה מעופשת- מצרך
נדיר ובלתי חוקי בגלל המחלה הנדירה שיכל לגרום לאחד מתוך
10,000 מקקים. סנדי נכנסה לתוך הארגון כדי להפיל אותו ולקחה
אתה עוד סוכן- שוקו מקקינטוש. להפתעתו של שוקי, הוא לא ידע על
חייו הכפולים של אחיו. היא הייתה אמורה להיות הדילרית- מביאה
את הגבינה לוקחת כסף מלקוחות שהיה להם מספיק כסף כדי לקנות את
המעדן המעופש ושוקו היה אמור להתחזות ללקוח עשיר.
אך התוכנית השתבשה- מישהו עלה על שוקו, ידע שהוא סוכן סמוי
ונכנס אתו לקרב יריות- שניהם מתו באותו הלילה. מזל שלא סיפר על
כך לאף מקק בארגון כדי שלא ידעו שהוא פישל בהבאת לקוחות. סנדי
סיפרה שמאז ששוקו נרצח היא עקבה אחרי שוקי כדי לראות מה הוא
יעשה ושמחה לדעת שהתוכנית שלה לא תשתבש אחרי הכל. הבעיה נפתרה-
התוכנית ממשיכה כרגיל- המאפיה תיתפס אחרי הכל.
"אז מה קורה עכשיו?" שאל שוקי בעצבנות.
"אני אחליק לך את הגבינה המדומה, הסחורה האמיתית שמורה בכספת
בתחנת המשטרה. אתה תסתכל אליי, תחייך, תוציא מכיסך את הנרתיק
ותחליק לי אותו על השולחן. המקק שיושב בפינה השנייה מסתכל
עלינו. אחרי שנחליף, נצא מהפאב ונלך כל אחד לכיוונו- לימוזינה
תחכה לך בחוץ כדי להביא אותך בשלום הביתה."
"ומה אתך? את תהיי בסדר?"
"אל תדאג לי. אני אהיה אתך בקשר מחר. אחרי הפעולה של היום לא
תהיה לנו בעיה להפיל את הארגון ולנקות את הגינה מפשע."
היא הוציאה לאט את הגבינה מכיסה והחליקה אותה בעדינות על
השולחן. הוא הסתכל אליה, חייך והחליק לה את נרתיק הכסף. הם קמו
ויצאו מהפאב. אכן חיכתה שם לימוזינה. הוא נכנס אליה ונסע
לביתו.
למחרת קרא בעיתון את הידיעה הבאה:
ארגון הפשע 'המעדנייה' הופל אמש
המבצע גבה שני קורבנות, הסוכנים הסמויים שוקו מקקינטוש וסנדי
מקקסמוי.
שוקי הרים את הגבה שאין לו- סנדי מתה?! הוא המשיך לקרוא:
מסתבר שמקק אחד מהארגון עלה על התוכנית ורצח את הסוכנת סנדי
מקקסמוי כשהייתה בדרכה הביתה מתחנת המשטרה. כוחות המשטרה
הצליחו, למרות הרצח, לאתר את מקום הארגון שהיה במקום כלשהו
במטבח (הפרטים הנוספים חסויים עדיין) ולתפוס את כל המעורבים
בפרשת 'הגבינה'. ידוע על עוד סוכן שהיה מעורב בפרשה שאת שמו לא
נמסור מחשש לחייו.
שוקי החל לרעוד. הוא לא ידע שמעורבות בפרשה משמעותה מוות. הוא
החל לחפש בעיתון עוד פרטים על הפושע הנמלט אך לשווא. הוא רק
ידע שהוא מסתובב שם חופשי ומחפש נקמה. זאת אומרת- אותו, שוקי.
שוקי החל לברוח ולחפש מקום מסתור. בלית ברירה טיפס אל התנור
כשהיה פתוח ונכנס בדרך מסתורית למרווח שהיה בין השעון לזגוגית.
הדרך למוות הייתה קצרה. בין אם היה נשאר בביתו או מתחבא- שוקי
מת. מת מחום, תרתי משמע. ומאז הוא נמצא שם- בין הזגוגית לשעון
וכנראה שגם לא ייצא משם אף פעם.
אבל עדיין לא הבנתי למה השעון מהבהב! אני אחשוב על זה פעם הבאה
כשאימא תכין פשטידה.