ילדתי, אהובתי, בצד נמצא אני...
שם את עם עצמך, מחייכת, מצחקקת...
עובר על פניך, מספר פעמים ביום.
עם שתיקה כזו, עצובה, כה עזה...
אוהב אותך, אוהב אותך... אוהב אותך... ורק אותך...
אלו הן מילותי, זכרינן, קבלינן!
כי כך הוא המצב, אוהב אותך, אולי לעד...
מרגע זה הקט, הראשון, היחיד...
שבו ראיתיך, לא נשכח זה מפניי!
לעולם בי פנייך, כתמונה, הנעוצה!
נעוצה היא במוחי, לא יוצאת, ואף לא זזה!
אוהב אותך, אוהב אותך... אוהב אותך... ורק אותך...
אלו הן מילותיי, כך יישארו, בכל זמן!
קבלינן, אהובתי, כי לא ישתנו הן, ואף לא בעתיד!
לרגע קט, עוברת את לידי,
ליבי דומם נעשה, רועד גופי, בחלום אני!
מספר מילים מפי אלייך, ועוד כמה ממך אליי.
אך אין כך אוכל, להמשיך להיות בחיי!
אוהב אני אותך, אוהב אותך... ורק אותך!
כך יישאר זה המצב, בזמן זה, בזמן הבא,
אין תרופה, תרופה למחלה!
למחלת אהבה זו, שבכל גופי קיימת!
כל רגע שרואה אני, את פנייך, את גופך.
משתוקק אני אלייך, חולם אני עלייך!
אז אנא אהובתי, הביני, את אהבתי!
אוהב אותך אני, אוהב אותך.. ורק אותך!
לא ישתנה זה הדבר, לא מחר, ולא מחרתיים...
קבלי זאת, אל נא תתנגדי!
ביכולתי לספקך, בכל בחינה, בכל רצון!
אוהבך מכל איש, מכל רגש, הסביבך!
אשמחך בכל רגע, גם במרירות הקשה!
שמחתי תהיה היא, רק בעת שמחתך!
אז אנא תביני, את היא אהובתי...
אני אוהב אותך... אוהב אותך... אותך - ורק אותך...