משרף התהוות, ושרף את בעצמך...
שרף את, ועפה, בעולמינו, ברוחינו....
אחריך חופז אני, כי רצוני הוא, את, שרף שלי.
אהיה לעבדך, ואשרתך, בכל חפצך...
חופץ בך אנוכי, ולהתאוות בך יותר, הוא רצוני.
אוהב אותך, שרף שלי, יותר מאהבתינו לחיינו הקטים,
אחיה לצידך, וכך גם הרנינך.
אבנה לך משכן, בו תחיי עמי לעד,
אהיה שם לעבדך, אוהבך, ואשרתך.
משרף התהוות את, ושרף את בעצמך...
שרף את, ועפה כך בתומך...
טהורה את, וכל ליבך שבתוכך...
כי שרף את, וזאת כל היותך...
שרף את, שם למעלה,
וכאן אני, כאן למטה...
אין מוצא לי, להגיע שמימה, אליך, אהובתי...
כי שרף את, ומקומך ברקיע,
ברקיע תחיי את, תרחפי, ותחייכי...
לא אוכל אני, לכלואך כאן עימי,
כי כפי דיברתי, בפי עצמי שלי,
שרף את, וזאת כל היותך,
ושם הוא מקומך, ולא כאן עימי.
לכן, ברגע קט זה, אשחררך, נסיכתי,
אשררך, אל הרקיע האין סופי...
התעופפי לך, שרף שלי...
התעופפי כאין עוד מחר,
התעופפי ושמחי, שמחי, אהובתי...