הגיגים על רוחניות ואמת פנימית.

המחשבה שלכאב אין תכלית, אין מטרה וכיוון היא מחשבה מבהילה
ומדכאת.
כשהכאב לובש כיוון של ריפוי, כשהוא מתגלה כחלק מתהליך של
גדילה, זו נחמה גדולה.
כשמבינים שצער, חסר וכאב, משרתים איזו תכלית, שהם רק סימפטום
למהלך,
ולא רואים אותם באופן שיטחי ונקודתי, אלא בראיה יותר מעמיקה -
הם נראים אחרת לחלוטין.
ראיה כזאת נותנת כח.
הבנה כזו מחזירה אותך להסתכלות מתבוננת על כל מה שאתה חווה,
מעניקה לצער שלך משמעות ותכלית, ויעד של תיקון והגעה למקום
גבוה וטוב יותר.
זה דבר טוב.
להיות מודע לתהליך פנימי במקום לסבול סתם זה דבר נפלא.
הכאב הזה של המחנק שאני חווה היום, יוביל אותי אולי למצוא נתיב
שהוא טוב לי מזה הקיים.
הכאב שאני שרוי בו, אולי יוביל אותי למקום טוב יותר, בהיותו
גורם לי להתבונן פנימה, אל תוך הרגשות שלי.
אני הולך וזונח את המסלולים שלא מתאימים לנפשי.
אני יותר ויותר מתעניין בתחומים שמדברים אל ליבי,
יותר ויותר מקשיב אל הלב.
יותר ויותר מחפש את האהבה ואת המשמעות.
בסופו של דבר, הכאב הזה מוביל אותי אולי למקום אחר.
מקום של קבלה עצמית,
אהבה
וסליחה.
מקום של טיפוח רעיונות פנימיים יותר, עמוקים יותר, ערכיים
יותר.
מקום של צמיחה רוחנית.