|
החדר הריק מחכה למשהו
מחכה לאיזה דבר שיקרה
החפצים מסתכלים במבט שואל
מושכים לי בקצה של המכנסיים - "זה ייקח עוד הרבה זמן?!"
שואלים שאלות מטופשות של ילדים קטנים וחסרי סבלנות.
בחוץ לא יותר טוב
העולם מחכה למשהו
מחכה לאיזה דבר שאומר, שאעשה
האנשים מסתכלים עלי במבט בוחן
ופוסקים פה אחד, משהו בה לא בסדר.
כל כך קל להיות לא רגיש.
כל כך קל לפגוע באחר
אתה כאילו רק מדבר אליו,
רק מדבר, בלי ידיים
אומר איזה דבר חסר חשיבות
וזה שורט אותי מבפנים
גורם לי לדמם
מצלק את כל הבפנים שלי. |
|
ברור לי שמה
שאני כותב
עכשיו, יתכן
ולעולם לא אראה,
זה סיכון שאני
מוכן לקחת על
עצמי, רק כמה
משפטים בלי
אמצעי זיהוי,
מסר פשוט וזהו,
נראה לי שקוראים
לזה סלוגן, אח
אני אלטרואיסט
וצנוע יש לומר,
למרות שלא תמיד,
כשאני כותב
סלוגנים אני
כזה, אבל כשאני
מזיין אני חרא
של בן אדם, לא
משנה כמה היא
צועקת, אני לא
משחרר ת'חבל,
מצידי שתיחנק,
כולה תיירת
מפראג, מה הביג
דיל?
תקראו לזה אונס,
אני קורא לזה
הכנסת אורחים. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.