הגשם של יום שבת שעבר היה הגשם הכי חזק שאני זוכר. שמיים כהים
של עשר בערב, טיפות עצומות, מאיימות, מוטחות לכביש האספלט,
למדרכה המטונפת, לגגות הביניינים הישנים, מוטחות בעוצמה כמו
תיפוף של אדם עצבני מאד, מכונת ירייה על הרחובות של העיר שלי,
כמו מבקשות טיפות הגשם לפגוע בקרחתו של עובר אורך תמים ולפצוע
אותה עד זוב דם.
ישבתי בבית שלי, דירה 5 בביניין קומות ממוצע, בלי מעלית, כניסה
צדדית מוזנחת וחדר מדרגות חשוך ומדכא, ישבתי בבית שלי, מול
שולחן העבודה המובלגן והעמוס ניירות לא חשובים, אובד עיצות.
החלון מולי שיקף לי את דמותי המפוזרת ומבעד לזכוכית- הגשם
הכועס של יום שבת, הגשם הכי חזק שירד אי פעם בארץ, לפחות כל
זמן שאני חי. הזגוגית של החלון התמלאה טיפות קטנות, עגולות, פה
ושם טיפה אחת זרמה לאיטה, עושה דרכה כלפי מטה, מתמזגת לעיתים
עם טיפה אחרת ומאיצה מהירותה מפאת המסה שהתוספה לה.

מספרים מושלמים, כמו אנשים מושלמים, קשה למצוא.

אבל אני מצאתי. מצאתי אדם מושלם. זה היה קשה, בחיי. וגם מספר
מושלם מצאתי. לומר את האמת בכלל לא "מצאתי" אותו.
אחוות-פיתגורס מצאה אותו, במאה השישית לפני הספירה, ביחד עם
עוד מספרים דומים, מושלמים, גדולים יותר ויותר. מספר מושלם הוא
באמת ובתמים מושלם. המאפיין העיקרי שלו הוא שסכום מחלקיו שווה
לו עצמו. פיתגורס והחבורה מצאו שעשוע במספרים המושלמים, שככל
שמדובר במספרים גדולים יותר- כך יותר קשה למצוא אותם. המספר
המושלם הראשון הוא 6. מחלקיו הם 1,2,3 וסכום אלו הוא שוב 6.
המספר השני הוא 28. השלישי 496, הרביעי הוא 8,128, החמישי
33,550,336 והשישי.. 8,589,869,056. מפחיד. אבל מספר מושלם הוא
מספר יפייפה ואלגנטי. מחלקיו הם תמיד מספרים עוקבים, סדרה יפה
שכזו. מחלקיו של 28, למשל, הם 1,2,3,4,5,6,7, וסכומם, הפלא
ופלא, הוא 28. כך עוברת בי צמרמורת של יופי, צמרמורת שנובעת
מהתחכום והערמומיות של המספרים המושלמים, שאין בהם רבב, אין
בהם פגם. כמו באדם המושלם שמצאתי. גם בו אין פגם. כמעט. למעט
אחד. חה, איזה פרדוקס. אם אדם מושלם משמע אין פה אפילו פגם
אחד. פ-ר-ד-ו-ק-ס. רגע. אבל פרדוקס מהווה פרצה במבנה הלוגי של
המתמטיקה. זהירות. סכנה. המתמטיקה אינה יכולה לשאת אי התאמות,
פרדוקסים וסתירות! הוכחה על דרך השלילה, למשל, מסתמכת על כך
שהמתמטיקה נקייה מפרדוקסים, בעצם, אם הגענו לאבסורד אזי הטענה
שקרית. ואם ביסודות המתמטיקה מצויות פרצות, אזי הוכחות
חשובותכמו זו של אאוקלידס בנושא קיומם של מספרים אי-רציונליים
תהיה חסרת משמעות ותוביל לקריסה של משפטים אחרים המבוססים על
הוכחה זו. תחומים שלמים במתמטיקה הטהורה ובתורת המספרים
יתמוטטו. הצילו. מנגב עם השרוול אגלי זיעה קרים ממצחי. ברטרנד
ראסל, ספרן, טען כי אפילו האקסיומות (!) הבסיסיות ביותר יכולות
להוביל לאבסורד, אלא שאקסיומות יסודיות אלו הן ברורות מאליו,
אינן ניתנות להוכחה ממשית ונחשבות אמיתיות.. בלאגן. כולי טרוד.
פעילות קדחתנית של המוח, מריצה פתרונות אפשריים על מנת להרגיע
נפשי. ראסל עירער את הלוגיקה המתמטיקית והביא למצב של כאוס
כמעט וודאי. לוגיקנים ואינטלקטואלים ניסו להתמודד עם הזעזוע
הזה ולשקם את הלוגיקה העקבית והחיונית כל כך בדרכים שונות,
אולם בתחילת המאה ה20- פירסם מתמטיקאי צעיר מאמר שאילץ את
העולם כולו להסכים שהמתמטיקה לעולם לא תהיה מושלמת מבחינה
לוגית ואין תקווה לייסד מבנה בסיסי ללא ליקויים. אם כך, האדם
שמצאתי אינו מושלם. וודאי יש בו פרצות ופרדוקסים רבים, אף יותר
מאחד בודד, תכונות סותרות והתנגשות אינטרסים. נורא. זה פשוט
נורא. אינסוף מספרים רצים במוח שלי. פונקציות. משוואות. גורמים
ראשוניים. אלגורתמים. אינדוקציות. אני עיוור ואין לי תשובות.
אדם מושלם? אין. חשבתי שמצאתי אבל אין.

את הגשם בחוץ לא עיניינה המתמטיקה הקורסת שלי, את ההרהורים על
שלמות, חבוט בין הגדרות אנושיות ומשחקי כוח. ישוב לי בביתי,
מבולבל, חשבתי על האדם המושלם, כביכול, כי דקה לפני הרצתי
במוחי את העובדה שאינו קיים.. לפחות לא בעולם שלי, התלת
מימדי.







יש המשך, איפושהו. אולי טמון באיזו מגירה ומעלה אבק.