וזה כבר לא כמו פעם, כשגדלתי בשנה,
זכרונות מהנרות והעוגה המשונה
האורות, המצלמות, שצילמו את התמונה
הישנה... הכל שם השתנה

אני כבר לא אחד שמאמין במשאלות,
לנשוף כל כך חזק ולנסות להיתלות
לחיות בחלומות עם הצבעים שממלאים לי את הראש,
הילד הזה שם נשאר, במשאלה של גיל עשרים ושלוש.

וזה כבר לא כמו פעם, כשרציתי מתנות,
זכרונות של עטיפות עם הברכות האחרונות
השירים עם המילים שרמזו שזה עומד להשתנות,
אותן תמונות... בתחושות לא נכונות

אני כבר לא אחד שמאמין במשאלות,
לבכות על המיטה ולנסות לא לגלות
שאין שום חלומות ושהכל נמצא אצלי בתוך הראש,
הילד הזה שם נשאר, במשאלה של גיל עשרים ושלוש.

הוא מחפש מי שייתן תשובות לשאלות,
ולהחזיק חזק ולנסות להיתלות
מבין את המשחק, אך המרחק הזה נמצא אצלו בראש,
הילד הזה שם נשאר, במשאלה של גיל עשרים ושלוש.

וזה כבר לא כמו פעם, כשגדלתי בשנה... זה השתנה.