המתקתי לאזנייך סודות אילמים
שזלגו מתוך עיניי במורד צווארך,
כמו רעל מטפטף אל תוך העורקים.
ולחשתי פחדים והבטחות שלא אקיים, רוקנתי את המעט שבי
כדי שתהיי קצת יותר מלאה.
ואת נפלת על סדין דהוי מלא טלאים וקרעים, ופרמת כמה חוטים
מחוסר מנוחה פנימית.
זרמים אחרונים של חיים רטטו בין אצבעותינו,
צמרמורת ציננה את לחייך הוורודות.  

השקט כירסם בתוכך, וגם קצת בתוכי. אבל במיוחד בתוכך,
לי הוא כבר לא הפריע. התרגלתי אליו כשלמדתי לנשום בדידות מבלי
להשתעל.
ובכית לי המון על ימים שחלפו, על בעיות עצובות שאין להן פיתרון
של היגיון אנושי.
כמה יופי יש בעיניים שלך כשהן דומעות.

את דהית לי באור אחרון שהתפזר אחרייך,
והבטת אליי בעיניים מושפלות.
ואני, אני רק חנפתי ראשך בתוך גופי הקפוא, וליטפתי את
שערות-הדבש שלך,
וניחמתי, ושתקתי. ושתקתי.
אבל את המשכת לחבוק זרועותייך סביב מותניי גם כשכבר לא היה לי
מה לומר.
ידענו להתכסות בדממה, ואני לימדתי אותך איך להיחנק ממנה,
ולבלוע את הכאב בלי שאף אחד יידע.

שוב את נרגעת, ונשמנו עמוק את הצער שבחושך, נתנו לו לסמם אותנו
מבפנים, ופתאום צרחת, וצחקת.
אמרת שאני אשליה.
הו, ילדת סמרטוטים יפה שלי...
ניסיתי להסביר לך שאני דווקא קצת אמיתית.
אבל אמרת שאת לא מרגישה אותי,
ושילבת אצבעות קטנות בידי הכחולה כה חזק, עד שקצות אצבעותייך
האדימו.
איך שהחושך מאיר לך את האמת...
אמרת שאף פעם אינך מצליחה להבין אותי, שקצת נמאס לך לנסות שוב.

ושלחת מבט עייף ותשוש אל פניי הריקות.
גימגמתי בלב שיהיה בסדר, ואת הקשבת, ובטון ילדותי ועיניים
תמימות, שאלת "באמת?"
ואני רק המשכתי ללטף את שערותייך הלחות, מדמעות שהסתרתי ממך.
וחבקתי, וניחמתי, והפסקתי לשתוק.

ביקשת שאשיר לך שיר של תפילה, גם כשקולי כבר היה צרוד מצער.
אמרת שהצלילים שלי משאירים לך טעם של תקווה משומשת.
רק חיכיתי שתהיי רדומה.

עכשיו כבר מותר לי לבכות, ולבדוק אם נשארה לי נשמה,
כי כולך ישנה, ועינייך אינן מביטות בהערצה אלי.
נותרתי מסוחררת, מורטת שערות יבשות, דופקת את הראש בקיר אדום.
ואין לי בשביל מה לבכות, או בשביל מי. אף זה לא נשאר לי,
ואני כל כך מקנאה בך שיש לך על מה להיות עצובה.

הנה אני חוזרת למיטה, שבורה מתמיד.
תכף תתעוררי, מלאת תלתלים זהובים ופנים של ילדה עצובה ויפה שלא
מבינה מאומה,
ואני אתאמץ לנחם אותך, להמשיך לשכנע אותך, (ואולי גם אותי)
ולשקר לך, גם היום, שאני אמיתית,
שאינני אשליה.



29.5.04
נכתב בשבילך, בובי שלי.
תהיי חזקה, אני פה תמיד :]
יהיה סוף טוף.