|
אין לי רגע מנוחה ונפשי כה תשושה
את ליבי שברו וניפצו ואותו לחבר הם לא רצו
אז נשארתי לבד בלי אף אחד מלבדי
וכולם פתאום נעלמו וניצוצות עייני נדמו
ואני שבורה מאוכזבת ומנוח נפשי מבקשת
אך אין לאן לפנות, אין למי לבכות
כי כולם פתאום נגדך והם נשבעו שלעולם יהיו איתך.
וכך פתאום מאמצע שום מקום
באים מלאכים בתחפושות אנשים
ואותך הם מרימים.
כי לא משנה מה קרה
אותך הם לא ינטשו במהרה
ובלבך הם נוגעים,
הם יודעים את קסם החיים.
אני מבקשת שלא ילכו המלאכים
ישארו ולא ילכו בדרכים שהם רוצים
כי העולם עומד רק בזכותם
והם היסוד ולא מתנת חינם
את ניצוץ עיני הם החזירו
וחיוך על שפתי העבירו
כי יש בהם משהו מיוחד
שאין עוד כמעט לאף אחד
אנחנו לא יכולים להתקיים בלעדיהם
אסור לתת להם להעלם,
ואותם מלאכים הם אותם חברים
שתודה לא-לוהים שהם קיימים. |
|
|
זה לא סלוגן,
אני חוזר זה לא
סלוגן, אני תקוע
במוזיאון המדע
בחיפה, נכנס
עשן, מישהו חייב
לראות את זה,
בבקשה
עזרה!!!,
עכשיו חמש בערב
יום שני מאי 98
אני ממתין.
ארד עזמוביץ. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.