בדוכן המשקאות הישן.
יושב אני על ספסל
מביט אל השקיעה הכתומה.
בשכבה רגועה על ערסל
בעיניים עצומות רדומות
חושב אני על גורל ועל הדברים אחרת.
אור שבוקע מתריס שבור
זריחה פראית, בית נטוש, עלים בערימות ושלוליות רטובות.
מכל אלו פניך נשקפות.
על אבן בצידו של השביל
מפיל את עצמי.
מרגיש את הרוח קוראת לוחשת לי על סודות.
ורק בחדר שלי.
הכל הופך לקרעים.
שעמום רגעי הופך לשנאה עצמית.
אור שבוקע מתריס שבור
זריחה פראית, בית נטוש, עלים בערימות ושלוליות רטובות.
מכל אלו פניך נשקפות.
מכתב ששלחת לי מזמן
מונח לבדו על שולחן
ומזכיר לי שהדברים היו יכולים להיות אחרת. |
