"כחומר ביד היוצר" (ירמיה י"ח יג')



בערב סתווי
ראיתיך
אשה סגפנית
מנוכרת ובודדת
קדרית מוטרדת
עובדת בחימר,
על אובניים
יוצרת חברים

מעצבת גופם
מקנה להם מבט
סימפטי ומרחם
עיניים פקוחות
וחיוך קל,
כופה עליהם
להקשיב לך

מעבירה אותם באש
קורבן לאלוהי הבדידות
ליבם מתקשה
מבטם קופה ומתאבן,
מבין שפתיך הקמוצות
קוראת "ידידים"

מקבצת אותם לסלון
עושה "מסיבה"
ממלאת תוכן
בגופם החלול
מרככת
עורם הצרוף
משוחחת
צוחקת
ובפנים רועדת
דמעתך מתאדה בכבשן
את מביטה בצלמים
ורואה את עצמך