|
את כאבייך גרפת
ואני בצעד זהיר לא למעוד
היכן שכרית בורות מלחמה
הקרינה עוד נמשכת שעות
לנטוש. בלי מבט לאחור
אורות של עיר שטובעת
בפנים שלך מוטבע צער
הצער ממגנט
זה היה אור חזק מדי
בצהריים גשום
או דלת סגורה וקירות
צעדתי בכיוון ההפוך
בלי לדעת
עד כמה חזקה תהיה
התנגדותו של הרוח
|
|
|
אני גם אוהבת את
התל אביבי!
למען האמת, אני
אהבתי אותו לפני
שזאת שאהבה את
התל אביבי בכלל
חשבה על לאהוב
אותו.
מרגלית שגם היא
אהבה את התל
אביבי |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.