אופיר מוריסון / כתמים של אודם |
אבל אני אוהב אותה כמו מקודם.
השיר שבראש הפסיק להתנגן,
וכבר אין עליי כתמים של אודם.
הייתי רוצה לספר סיפור לפי זיכרון אחר,
להתעלם מהאמת שהייתה.
לומר בעיניים משקרות שהייתי שמח,
והיא זאת שבכתה.
האור לאט כבה בחדר,
לילה בלי חלומות והיא ישנה.
אבל אני אוהב אותה כמו מקודם,
אחכה לה גם שנה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|