הוא ישב בדד, על ראש המגדל הצפוני. הרוח נשבה בצדי גופו, אבל
לא היה לא אכפת.
'הו רון!' חשב 'למה נטשת אותי ככה? בעיצומו של החורף, השארת
אותי לבד! בלי אף חיבוק, אף מילת חיבה!' הוא הרגיש את הרוח
חודרת לעצמותיו.
'אני רואה את הארי, מתייחס אליה באדיבות, בנעימות, הוא מראה
לה את אהבתו! למה אתה לא? כי היא בת ואני בן?'
הוא הרכין את ראשו.
'אתה מתבייש בי? זה בגלל השם שלי? בגלל גודלי?' חשב בצער
גובר.
'רק תגיד רון! אני אעשה הכל בשבילך!'
הוא נעמד על רגליו הזעירות.
'אני...אני... אוהב אותך רון!'
הוא מיהר במורד המגדל, טס דרך כל המעברים האפשריים והגיע
לינשופיה.
'אילו רק הייתי יודע לכתוב...' הוא הביט בינשופים השונים, הם
היו כל כך מיוחדים, עכשיו הרגיש אפילו קטן עוד יותר,
'אולי גם בגלל זה אתה מתבייש בי רון? כי אני לא מיוחד? כי אני
אנאלפבת? זאת לא אשמתי...'
הדמעות כמעט פרצו מעיניו,
'זאת לא אשמתי שאני בסה"כ ינשוף!!!'

הערה: כתבתי את זה לאיזה תחרות אני חושבת וסתם אהבתי את זה
=] פיג חמוד.