אני אוהבת אותך. כול כך. אני אוהבת כול דבר בך. השיער הרך שלך,
הדרך שבה אתה מסיט אותו מעל מצחך. השירים הדבילים שאתה ממציא
באמצע הלילה. הדרך שבה אתה לובש את חולצתך. כול דבר בך.
כולנו נפגשים כול יום שישי. את יושב מולי. מחייך אלי. כול
מילה, כול תנועה, כול הברה הם כמו סכינים קטנות הננעצות בלבי.
גורמות לי לאהוב אותך יותר.

ואז שרון תרכן לעברך ותלחש לך משהו מצחיק. ואתה תחייך לעברה.
והיא תשתול נשיקה קטנה על הלחי שלך. אתם הרי כבר שנתיים ביחד.

עידן יזמין אותי לרקוד. אני אקום מכסאי ואפסע אחריו מבלי
להביט אחורה . ואנחנו נרקוד ביחד.

ואני אשתה לי לשוכרה עד שלא אזכור את שמך. ולא אראה את פניך
מולי. עד שאשכח כול דבר.
ואני ועידן נרקוד צמוד צמוד עד שגופינו יתערבבו לאחד.

ואנחנו נצא החוצה, ונכנס לאוטו של אבא שלו. והוא יסתכל לתוך
עיני ויגיד לי שהוא אוהב אותי. וינשק אותי חזק.
והוא ילטף את פני. את חזי. וישלח את ידו לבין ירכי. וילטף אותי
גם שם.
ואני אפסק את רגלי ואתן לו לחדור לתוכי. והוא ינוע, יאנח,
יגנח. אני אלטף את גבו הרחב והחזק ואחשוב ששכחתי אותך. שאני
בסדר.
והוא יתפרץ לתוכי ברגע של התעלות נפש. ואני אנעץ את מבטי בתקרת
הרכב.

ואראה את פניך .