אדמה בוערת ואת יחפה
רוח נושבת ואת עירומה
מיטה נשברת, את כל כך בודדה
אש משתוללת ורק את קפואה.
מים זורמים ואת מתנקה
שירים מתנגנים ואת מרחיקה.
הימים עוברים, את כל כך כאובה
חיים שלמים ורק את רדומה.

מתי???
מתי תתעוררי מהסיוט הנורא?
מתי תביני שאת לעצמך כל כך מזיקה?
מתי יבוא היום שחיוך רחב יחשוף את נשמתך?
מתי יבוא היום בו תחייכי אל העולם?
מתי יבוא היום בו העולם יחייך אלייך בחזרה גם?
מתי תביני שלחיים יש משמעות כל כך עצומה?
מתי תביני שמהמקום בו את נמצאת תצמח התקווה?
מתי אהובה? מתי?
החיים עוד לפנייך...
תנצלי את כישורייך...
תגשימי חלומותייך...
תחיי את חייך...

אני יודעת שיום אחד תשתני.
כי את, זו בעצם אני.