|
אדמה בוערת ואת יחפה
רוח נושבת ואת עירומה
מיטה נשברת, את כל כך בודדה
אש משתוללת ורק את קפואה.
מים זורמים ואת מתנקה
שירים מתנגנים ואת מרחיקה.
הימים עוברים, את כל כך כאובה
חיים שלמים ורק את רדומה.
מתי???
מתי תתעוררי מהסיוט הנורא?
מתי תביני שאת לעצמך כל כך מזיקה?
מתי יבוא היום שחיוך רחב יחשוף את נשמתך?
מתי יבוא היום בו תחייכי אל העולם?
מתי יבוא היום בו העולם יחייך אלייך בחזרה גם?
מתי תביני שלחיים יש משמעות כל כך עצומה?
מתי תביני שמהמקום בו את נמצאת תצמח התקווה?
מתי אהובה? מתי?
החיים עוד לפנייך...
תנצלי את כישורייך...
תגשימי חלומותייך...
תחיי את חייך...
אני יודעת שיום אחד תשתני.
כי את, זו בעצם אני. |
|
|
זה הולך ככה.
אתה עומד בחלון,
וצועק:
"מישהו יכול
להסביר לי מה זה
קרוב?"
תוך כמה דקות
מגיעה בובה
מרחוב סומסום.
אם היא נראית לך
אתה מושך בחבל
הזה
והרשת נופלת
עליה.
אם היא לא נראית
לך, אתה פשוט
מבקש ממנה
להסביר לך מה זה
רחוק.
יעקב פופק,
מדריך ציידי
חבובות
באינטרנט. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.