אמנון: מולי, מולי בואי לפה!
תפסיקי לרוץ כל היום
את גם ככה על הליכון
כלבה טיפשה...
שה שקט 'בקשה
הקל רוצה הצגה
אז בואו ונתחיל בנתיחה!!!

מוזיקת קרקס נשמעת, אמנון מוציא גרזן ומנפץ את שולחן הניתוחים

אמנון: אהה!!
יש לי דם!
שולה: יופי גאון. עכשיו נזכרת? יכלתי עוד למצוץ לך אבל אתה...
אוי, אני כבר לא משהייתי פעם. זוכר לפני עשרים שנה איך היינו
מתקלחים יחד...
אמנון: נו באמת, אימא הייתי רק בן שנתיים.
שולה: אוי, אני זוכרת את זה בדיוק כאילו שזה קרה אתמול.
אתה תינוק חמוד, אמנם משתין בלי סוף, אבל חמוד.
איך נבהלת כשראית אותי ערומה.
אמנון: כן אני מתאר לעצמי.
אבל את ממש לא עוזרת לי. אני מדמם כאן למוות!
שולה: מוות?... אתה?!
לא אתה. אחרי שניפצת לי את הגולגולת עם הפטיש ההוא, זה שאבא
קנה לך, זוכר?
אמנון: על תדברי שטויות, הפטיש היה בגודל חמישה סנטימטר.
ואת ממש לא עוזרת לי אני מדמם אמא! אני מדמם למוות!
שולה: הגודל לא קובעה אתה לבד יודע את זה.
נמר חולני שכמוך עוד לא פגשתי.
בעצם גם אריק היה משו, משו.
אבל אני לא אדבר על אריק.

שתיקה קצרה

שולה: אוי אריק, אריק כל חור בגופי מילאת אריק.
"אריק מלך ישראל חי חי וזיין".
אמנון: איכס אמא אל תגידי לי שגם הוא היה לקוח.
שולה: לא, הוא לא היה לחוק. בעצם הוא היה החולה,
מסוקס כל כך עם תחבושת על הראש. מאצ'ו אמיתי, ידע לטפל בעוד
גיבה. יותר נכון גבעתיים.
אוי אריק, אריק. תראה מה עשית...
עוד צאצא לשושלת שלשולים.

אמנון בזמן השיחה עם אמו מוצץ את אצבעו המדממת. בסוף השיחה
יורק את הדם על שולה ויורד מהבמה