|
רוח חומקת... לוחשת
סיפורים לעת ערב...
ואני נזכרת בשעות המאוחרות
בהן ישבנו יחד...
במבט החודר.
עכשיו שבה אל החיפושים
מסתובבת בתוך נפשי
העיניים מבקשות את היופי הנדיר.
ואני... לא נכבשת
לא תסחוף אותי בסערה
לא תיקח אותי איתה... |
|
|
תחשוב על זה.
אתה קורא עכשיו
את מה שאני כותב
עכשיו.
ובכל זאת, שני
העכשווים האלה
הם אינם אותו
עכשיו.
מה זה, אם לא
פרדוקס?
ץ סופית, לא חכם
ולא נעליים, סתם
משועמם. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.