אחרי המריבה החלטנו להשלים...לדבר עוד...
ניפגשנו.
אני מחכה לו
ומחכה..
והנה הוא בא. הוא אומר "היי,התגעגעתי"
ואני עומדת בשקט ומסתכלת על עיניו היפות,לא יודעת מה לענות,לא
יודעת מה לומר,והכל מתוך בושה..
הכל מתוך...נו..התחושה...האהבה.
הוא שואל "מורני,הכל בסדר?"
ואני עונה" כן,מה כבר יכול להיות רע כשאתה פה?"
והוא אומר "אנ'לא יודע...אולי...משהו....." ואני "לא...תשכח
מזה.."
הוא מחייך...החיוך המופלא שלו...הוא כובש,ועונה בתגובה "אני
אוהב אותך".
אני משותקת.
לא יודעת אם ליפול על הריצפה או לקפוץ עליו ולהגיד שאני אוהבת
אותו גם...אבל בחרתי בדרך לא קיצונית מידי...חייכתי והרכנתי את
הראש,לא מתוך בושה,מתוך משהו משהו אחר...ואז אמרתי בשקט "תודה"
,אני לא יודעת למה אני תמיד אומרת את זה כשאומרים לי "אני אוהב
אותך"...ואז המשכתי "אני אוהבת אותך גם".
הרמתי את הראש...הוא הסתכל עליי ושתק...פשוט הניח את שתי
הזרועות החזקות שלו שנותנות לי ביטחון על המותן שלי וחיבק.
חיבק כאילו שלא חיבק מעולם ואני מרוב שמחה שהכל חזר
לקדמותו,התחלתי להזיל דמעות...אני אפילו מרשה לעצמי להגיד שהוא
הרגיש בדיוק כמוני -רק בלי בכי.
הוא הניח לי..הסתכל על הדמעות שלי וניסה לגרום לי לחייך ואמר
"תראי,אני לא רוצה להישמע כמו בסרטים הרומנטיים האלה אבל...אל
תבכי,אני פה...ואני גם לא רוצה להראות כמו אחד שיצא מסרט
רומנטי שכזה אבל...אני אנגב לך את הדמעות בכל מקרה! רק בגלל
שאני אוהב אותך".
ואני, לא יכולה שלא להוציא גיחוך מסויים...העלתי חיוך חלקי על
הפנים,והוא - מאושר.
הוא אמר "אלייך נכון?"
ואני מנדנדת בראשי כן...
אנחנו הולכים לכיוון הבית שלי,שותקים כל הדרך..מגיעים
הביתה,ומשם לחדר שלי...שומעים מוזיקת רוק ברקע בדיוק כמו
שאנחנו אוהבים...והנה העיניים שלנו נפגשו.. והנה המבט...

התשוקה גוברת שוב...

הוא מחבק אותי ואני אותו...
אנחנו מתנשקים...
וואי,הוא מנשק טוב אני אומרת לעצמי לפחות בפעם ה100!
אנחנו מתקרבים למיטה...שוכבים...ועושים מה שעושים...
נו...
מתמזמזים! בשפה הכי פשוטה שאפשר להגיד.
ופתאום הוא אומר "מורן,את שלי,את איתי ואני לא יכול להוריד ממך
את הידיים שלי כי אני מפחד שתברחי" ואני אומרת לעצמי "הוא ממש
אוהב אותי...טוב לדעת את זה שוב...אני אוהבת אותו גם".
ואני משום מה מתחילה לצחקק..ואומרת.."טוב,אני ממש עייפה..."
והוא,הבין את הקטע ואמר "מורני,את יכולה להגיד את האמת...אני
מרשה לך..ולא שאת עייפה,אני שונא את זה" ואני עונה לו "אוקיי
אוקיי! צודק...אני מצטערת..לא בא לי עכשיו ...כועס?"
והוא,כתגובה של בנאדם מדהים להפליא אומר "נראה לך?! עלייך?!
בחיים לא! אין בעיה,אני שלך.."
והלכנו לישון.
אחרי שעה שלא הצלחתי להירדם אמרתי בקול רם "אני אוהבת אותך,לא
איכפת לי מכלום,בוא הנה !" ונתתי לו נשיקה ממש מכל הלב..רק
בגלל שהתגעגעתי לתקופה הזאת! והוא...כרגיל...שמח...ואמר ותוך
כדי צחק בטירוף "מורן את מטורפת לאללה!!!!" וקפצתי עליו
והתחלנו להתחבק...ולהתגופף ביחד ,עד כמעט ליום למחרת.

זה היה היום הכי מאושר בחיי.
הבנאדם שאני הכי אוהבת...אוהב אותי בחזרה...
והכל התגלה אחרי המריבה הגדולה.
ואני,לא יכולה להיות יותר מאושרת מעכשיו.



נכתב בשעות הלילה המאוחרות - בעקבות חלום כזה.