התקרה קצת בוהקת בלובנה. אפשר לראות אותה בוהקת רק בחושך, אני
יודעת.
אני לבד והכל סטטי. החיים סטטיים, הבדידות, אין עם מי לחלוק
רגש, אין עם מי לדבר.
לאט לאט אני מתכננת לי בראש את תהליך הנפילה, איך אני נותנת
לכבלי הדיכאון לכבול את גופי כך שלא אוכל לברוח.
אף אחד לא מבין אותי, אף אחד לא מנסה להתקרב ולזהות את השברון
שבי. את הכאבים.
אני מתחילה לתעב את השפיות. אנשים שפויים לא מבינים!
אני שוכבת לבד בחושך, בוהה בתקרה הלבנה במשך שעות ולא מסירה את
המבט, יודעת שדיכאון הוא גם פיזי ולא רק מנטלי.

מרחמת על עצמי בבדידותי, רוצה עוד לכאוב.

השלב הבא שלי בדרכי אל המטרה היא לאכול פחות,לרזות, לאבד את
התיאבון.
לאבד את העניין בחברה הדוחה כ"כ העסוקה בעצמה.
אולי רק אז השפויים יראו את החולי. אולי רק אז יבינו שנפש היא
דבר מורכב וכשאין שיתוף פעולה עם הגוף המערכת קורסת.
עוד מעט... סופרת את הזמן שנותר לפי המידע המקצועי שקראתי. עוד
מעט... ואני שם, אבהה בקירות לבנים מוארים - מסנוורים.

יכולת התנועה כמובן תהיה מוגבלת, כך אשדל את עצמי לחשוב על
מהות החיים באמת. התנועה והלחץ בחיי היומיום מונעים ממני לחשוב
על דברים חשובים שכאלה.
אני אתעסק באמת בשאלות קיומיות, אקרא יותר ספרים מהרגיל וארגיש
מרוממת.
הכדורים יגרמו לי להרגיש כמו שתמיד חלמתי, כמה אירוני, באישורו
ובהמלצתו של רופא.
אני יודעת שאוהב את השיחות, דבר שלא התאפשר לי בשל התנגדותם של
הוריי.
אבל הכי אני אוהב את הסדנאות המשותפות לכל הדיירים. אוכל לצפות
בהם, להתענג על אי השפיות הכל כך מבורכת בעיני.
כמובן שלא אשתתף במחול הטירוף שלהם, בצחוק המתפרץ והבלתי נשלט,
במכות ובנשיקות - יצרי הגוף הבלתי נשלטים על ידיהם.
לא אשתתף כי שפויה אני מכל הדיירים. או יותר נכון להגיד, הכי
פחות לא שפויה מבין הלא שפויים, משהו בי יזום, חונכתי לריאליזם
ולרציונל בתור ערכים עליונים, אי שפיותי יזומה - היא תהליך
הנעשה על ידי ובשליטתי, תהליך שמטרתו לאבד את האחיזה, את
השליטה.
אני יודעת שאתנהג יפה ולכן לא אדרש לעמוד במכאובים שינסו לרפא
אותי, לא אצטרך לחטוף מכות חשמל, לא אצטרך לנוע תנועה חנוקה
בתוך חדר לבן וחגורות שכובלות אותי למיטה חומה מתפוררת.
כשאני אצא לדשא הגדול, שהמטפלים במוסד רואים במרחביו תראפיה -
אני ארגיש לפרקים את השפיות חוזרת אליי, ארגיש את החופש שמנעתי
מעצמי למען סיפוק גדול יותר.

כך יעברו להם ימים טובים כרעים. אוכל לחקור את מסתרי הנפש,
אוכל להרגיש במלוא העוצמה - רק להרגיש בלי לחשוב כלל!!! אחיה
את המטרה הגדולה שלי יום יום.

חיים של אי שפיות.