איך את עושה לי את זה?!
כל פעם מחדש אני מוצאת את עצמי בוכה עלייך כמו ילדה קטנה.
את בכלל לא קולטת כמה אני אוהבת אותך ואני מסרבת לשחרר אותך,
אני מתנהגת אלייך כמו חרא כי אני עצמי לא יודעת מה אני רוצה,
ממך וממני.
אז יש לי כמה זמן שאני לא חושבת עלייך ובאמת אני מאושרת עם
חיוך על הפנים ובאמת שנראה לי שהתגברתי עלייך אבל אז את באה
אליי, הורסת לי הכל, מקנאה לא מקנאה, זורמת לא זורמת, כועסת
עליי, מה עשיתי לך? לעזאזל את פשוט הורסת לי את החיים. את לא
קולטת את זה אבל כל מילה שלך נוגעת בי כל כך שלפעמים בא לי
לקפוץ מהחלון בגללך.
ואת, לעזאזל את בשלך, את חושבת שהכל עבר כבר, את לא מבינה כמה
אני סובלת, כמה אני אוכלת את עצמי מבפנים. אלוהים, אם רק הייתי
יכולה להחזיר את הזמן אחורה, הייתי עושה הכל כדי לא להתאהב בך,
כדי לא להכניס את עצמי לייסורים האין סופיים האלה. אני כל כך
אוהבת אותך שזה כואב, שזה כבר גורם לי לשנוא אותך, ואני לא
רוצה לשנוא אותך, אני רוצה לחבק אותך חזק חזק, שתאהבי אותי,
שתפסיקי להגיד לי את כל המילים האלה שנכנסות אליי ודוקרות אותי
בלב הכי חזק עד שכבר יוצא לי כל הרצון לחיות.
את מענה אותי, את גורמת לי לבכות כל כך חזק, את מייסרת אותי,
את מכאיבה לי, את פוגעת בי והכל בלי כוונה. אני יכולה להאשים
רק את עצמי שהתאהבתי בך, בילדה הכי יפה בגן, הכי מקסימה בעולם
כולו. קסם שכזה שהפך ברגע לכאב הכי גדול שלי.