אהבתי.
לא מתוך אובססיה או גחמה, לא רק הידלקות או משיכה, לא תשוקה או
מין סוג של חיבה... א-ה-ב-ה...
אהבה טהורה!
אהבה כזאת שככל שהיא יותר ויותר תפסה מקום בליבי, כך גם ליבי
נשבר ליותר חתיכות כשהיא אבדה לי...
ומה עכשיו? לוותר? ככה לוותר על האהבה שלי? על הבן-אדם היחידי
שמעלה לי מין חיוך טיפשי כזה על הפנים בכל פעם שאני נזכרת בו?
(וגם אם זה קורה באמצע היום באוטובוס מלא אנשים שבוהים בי ולא
מבינים למה אני מחייכת למושב שמלפני...).
אותו אחד שהחיבוק שלו ממלא את כל כולי בחום שמימי שכזה...
שהנשיקות שלו מעלות אותי למעלה גבוה גבוה לעננים, והעיניים...
העיניים האלה שמביטות בי וממיסות אותי במבטן... לוותר?!
רק המחשבה על כך חורה לי! הרי אני, אותה ילדה קטנה, שגדלה על
סיפורי אגדות ועל סרטי "וולט דיסני" המופלאים (שבסופם תמיד
האהבה מנצחת...) אוותר? אני, שמאמינה באהבת-אמת וש"אין דבר
העומד בפני הרצון", אוותר?
לא!
עכשיו יותר מתמיד אני נחושה בדעתי להשיב אלי את אהבתי, אהבתי
היחידה והאמיתית, עכשיו שהיא מצאה אותי (סופסוף...) אני לא אתן
לה לחמוק מפני וזאת מסיבה אחת ופשוטה.
אהבתי. ואני עדיין אוהבת.
לא מתוך אובססיה או גחמה, לא רק הידלקות או משיכה, לא תשוקה או
מין סוג של חיבה... א-ה-ב-ה...
אהבה טהורה!