צמחי בר חיות ובנות מתות, כשנפוליאון עם הדגל מונף
היטלר מסתכל על כל גזע, שלמעלה נמצא האף.
סטלין משסע בכולם את כוחו, עם פטיש ומגל
ובין כל מכשולים שהצבנו אנו לעצמנו, הזמן זחל.

ובנתיים האדמה בוחשת
ונשמות מתות
מכל צבעי הקשת.
הקיץ מלא עד מדיי באור
והחורף ממלא את נשמתנו אפור.

הזמן עייף מלזחול
ונמאס עליו לשאת בעול.
אז הנה יומהדין דופק על הדלת "הוא בא"
לאלוהים נמאס לשמור על האדם הרע,
הוא מסיים את ההרמוניה הגוססת,
האדם לא יזכה יותר לאביב בפריחה, או לסתיו בשלכת.