בוקר
לחשת באוזני מילים
ריקות מתוכן,
והאפלה מאחורי
התבהרה.

הגל הקטן שהייתי
התמלא במים,
וגל, ככל גל
הגיע לשיאו.

צהריים
אהבה פורחת,
שמש נוצצת עלינו
כבר אין פינה
אפלה.

הגל הגדול שנוצר
הבין לפתע דבר,
והגל, ככל גל
נשבר.

ערב
אמרת שנגמר
וטרקת את הדלת,
החושך חוזר לשלוט
עלי.

הגל הגיע לחוף
התכווץ חזרה
זחל על גחונו,
עייף.

לילה
מחכה לבוקר חדש
רחוק מהניתן לתיאור,
אך הגל, ככל גל
בבוקר נזכר,

בוקר בו אמרת
מילים ריקות מתוכן,
בו לחשת: "אוהבת אותך...
לנצח"