בצל, גלד על גלד ועוד ועוד... ואחרי הגלד האחרון הקליפה.
ואני, קליפה על קליפה ועוד ועוד... ואחרי הקליפה האחרונה
חיוך.
הקליפה בצבע שונה, החיוך מזוייף.
כל גלד צורב יותר בעיניים, כל קליפה מגלה כאב עמוק יותר
מהקודמת.
ככל שמקלפים את הקליפות כך מתרחקים מהסוף.
כשחותכים זה צורב, דמעות נוזלות.
אף אחד לא חודר את כל הקליפות, אפילו אני לא מסוגלת להכיר את
כולן - בשלב מסויים זה כואב מדי ומוותרים או פשוט מתרחקים.
אני בצל. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.