יום אחר יום, התרועעות אחת לאחר אחרת,
חיוך מזויף עושה את תפקידו ויוצר מסכה אוטמת.
אוטמת צער, סבל וחרטה.
חרטה שיכולתי להיות איתה...
כשידה נוגעת בידיים, כששפתה נוגעת בלחיים,
חיוך מזויף יוצר מסכה שדרכה לא רואים.
לא רואים צער, סבל וחרטה.
חרטה שיכולתי להיות איתה...

מחשבות הפריעו לאהבה לעבור,
לעבור ולהפיץ אור.
אור שיכול היה להראות שהיא כאן,
אבל היא לא...
וכשהיא כן, אפשר לשכוח מהכול,
מהבעיות הסובבות שקוראות לפיתרון, ורק להקשיב לקול...
לצחוק, לדיבור, לבכי, לקיטור שלה.
ולחייך.