אשת איש הייתה לו,
מדהימה ומקסימה כמו האור,
חיוכה האיר ימים,
שמחתה הצהילה כה רבים,
היה נוהג בה כבעצם,
כבפריט קטן, נושן,
היה מחזיק בה עם הזרת,
מניפה בעת הצורך כחנית;
הייתה זרה לו, אך שותקת,
שחיקת ימים באה בעל כורחה,
את אישה שלה אהבה עוד,
אך בגדה בו בלי בושה.
ואם אור השמש הסתתר לו,
באם לן בארץ נוכריה,
הייתה מחליפה במו עיניה
את הזוהר הצהוב, בשלה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.