נטרף בחלום אודותיך ועוד,
מריח צחוקך, קמטי מבע מודעים,
מרגיש את תחומך מופקר בין ידי,
מנסה לחבוק נפשך המתערטלת ביני אחרים-
  לא חובקים.

עדיין שרוי בזו היקיצה המנמנמת,
שולט בקנאה, לא יכול שאחרת,
על אף זאת נכנע לך באותה הנאה רוטטת.
עתה מופקר כל כולי ואת לא לוטף לך, אולי רק חלק.

כבר הרבה אחרי שחר,
חי בינך ומסביב,
בדרך כלל רחוק, על פי תדר חיוכיך ובלא הימצאם.
משתדל שלבד, מצליח, צוחק, אפילו ממך.

עד יבוא חלום עת ליל,
ויסרב לעזוב, אסרב אני לנטוש אחריתו,
קרוב, לא קרוב, מותש, העיקר רואה קמטיך.