איכשהו הם כולם נחמדים אלייך בלילה, גוש בשר שכמותך.
ובבוקר?
לרוץ - להספיק - לחיות.
את לא כלולה בתוכניות של אפ'חד ותפסיקי להיעלב מזה, זה לא אישי
וזה בכלל לא קשור אלייך. יאללה לקום. שמה על עצמך גופייה
בחמישה שקלים מאיזה שוק מלפני שלוש שנים (אין טעם לטרוח על
מראה כשאף אחד לא באמת מסתכל). לבחור התורן שסגד לך במהלך
הלילה יש עווית מוזרה בבוהן של הכף רגל. זה נחמד, את חושבת.
מעניין אם הוא ירצה קפה.
אנ-דנ-די-נו. יישאר או יילך? מתערבת עם עצמך: חמש דקות אחרי
שמתעורר והוא עדיין פה - את מכינה לכם ארוחת בוקר שווה. לא
יהיה פה - את חייבת לעצמך מקלחת. הניסיון להעיר אותו ע"י זמזום
חייל של שוקולד, יוצר תנועות לא ברורות של גוש שעיר אבל שרירי
על המיטה שלך. מתלבטת - לקפוץ עליו בנונשלנטיות ולהדביק לו
נשיקה עם כל הג'יפה של הבוקר או להתמתח בצקציות כזו, שיבין
שהוא ישן עם יהלום (גולמי אבל אולי הוא יהיה זה שישייף?). אם
תקפצי את לא יכולה ככה סתם. הדרך היחידה שזה יעבור בסדר תהיה
אם תפתיעי אותו באיזו מציצה מושקעת. אם אין לך כוח לזה, לפחות
תורידי את הגופייה שרק לבשת שתי דקות קודם, שיהיה לו במה
לשחק.
"נראה לי אני אלך". מה? כבר הספיק להשפריץ לעברך את המשפט? בלי
לתת לך אפילו אפשרות לפתות אותו כמו שצריך? זה הכל באשמתך!
תמיד עם ההתלבטויות שלך וההתערבויות שלך. כל כך מרוכזת בלשעשע
את עצמך ששוכחת לתפקד כלונה פארק עבור התורנים.
"תישאר אולי?". מאיפה בוקע הצפצוף המתחנחן הזה, יוספה? לא
הגיוני שממך. אבוי. בעליו של הקול הצורמני הוא אכן את. והתורן
שמע. הוא קלט. הוא לא רוצה ציפור במיטה. וזאת המיטה שלך
לעזאזל! את אורחת לא רצויה במיטה שלך!
מתמתחת בצקציות. תכנית ב'. אולי הוא עוד ישקול מחדש ויישאר.
"התעמלות בוקר מוזרה יש לך", הוא אומר, "פינגווין מחקה דוכיפת
זה נראה". הוא לא קולט. גוש בטון אבל שרירי שוכב לך במיטה,
מגחך על השתדלות יתר. "זה קצת מפחיד, אולי תפסיקי".
הפסקת. יאללה, שיקום, ילבש תחתון-מכנס-חולצה-כפכפים ויילך. מה
זה יוספה בבפנימה שלך? עקצוץ לא ברור. כמו חומר שהזריקו לך
בלבלב, בכבד, בכליות ובעכוז ביחד. זוכרת שלוש זריקות בהפרשים
של שבועיים לפני הבריחה הקודמת. האמצעית הייתה התעלות. חומר
שורף נשפך לך בכתף ואת משכנעת את עצמך שזה שווה את זה. במנאלי
חדרו לתוכך גוש מעצבן אבל נקי וגוש מגמגם אבל מסקרן. ברישיקש
היה זה גוש מכוער אבל מוסיקאי ובדארמסלה גוש קטין אבל עם
שאיפות. מי מהם היה שרירי? כולם רצו אותך בלילה.
ובבוקר?
אחח, הבקרים בצפון הודו... אין עליהם. ואת, מה את? גוש בשר, זה
מה שאת.
מתי זה היה? אולי במטוס בשירותים עם הודי ציוני שהבנת שהצריבה
לא כזאת השתלמה בסוף. מה מוזרק לקיבה שלך עכשיו, יוספה? ולמה
זה כל כך כואב? מה זאת הרטיבות שמתפתחת שם, בקרנית של עין
ימין? בדרך כלל רק עין אחת דולפת. כשאת לבד את מרשה לשתיהן.
גוש אידיוט אבל שרירי מתרוצץ לך עירום בחדר. איברים שהיו בתוכך
נעים עכשיו בעצבנות. "לעזאזל עם זה, עוד תחתון זכרו לברכה".
"תוכל לעבור לקחת אחר כך", אומרת כשהוא מתלבש. "עזבי, את יכולה
לשמור. לא נראה לי אני עובר פה". מעיף בך מבט אחרון ומעביר
איזה ליטוף נחמה עם חמש אצבעות הקסם. "היה אחלה, אחלה היה".
מתחת לדוש עם שיעול רטוב גוש בשר אבל עם רגשות, נותנת כבר
לשתיהן לזלוג.