אני אבודה בלעדייך,
כי אף פעם לא לימדוני
מה זה להיות לבד.

אבודה בלעדייך,
כי מלבדך אין לי אף אחד.

אבודה בלעדיך,
כי אתה הכתף שתומכת,
אתה היד שאותי מלטפת.

אבודה בלעדייך,
כי רק אותך אני אוהבת,
ורק עלייך אני חושבת.

אבודה בלעדייך,
כי אתן הכל כדי להיות איתך,
כי כואבת לי כל שנייה שאני ממך רחוקה.

אבודה בלעדייך,
כי רק כשאני איתך אני חייה,
וכשאינך איתי, אני שק עצמות נטול נשמה.

אני אבודה בלעדייך,
אז למה השארת אותי כאן לבד?

אבודה בלעדייך,
אז למה הלכת ולא השארת אף אחד?

אבודה בלעדייך,
אז למה את הכתף הזזת,
למה את ידך ממני הרחקת?

אבודה בלעדייך,
אז למה אני פה חושבת עלייך,
למה אני אוהבת אותך, ולך כלל לא איכפת?

אבודה בלעדייך,
אז למה אתה לא איתי, למרות שנתתי הכל?
למה ממני התרחקת, כשכאבי הוא כה גדול?

אני כל כך אבודה בלעדייך,
אז למה עזבת אותי כאן בחושך, לבד?
למה נטשת אותי, כאובה, למות לעד?