הילה בגם / חברות שבורה |
תמיד.
הוא לא עוזב, הוא לא זז.
וזה מפחיד.
הוא שם, הוא בוכה,
עכשיו.
הוא לא זז, הוא לא נושם.
הוא לא חשב.
הוא טעה, הוא מתחרט.
זה לא יקרה שוב.
הוא לא רוצה, לעמוד שם.
אבל זה לא חשוב.
לפעמים אני רוצה,
אני ממש מתחננת,
שהוא יהיה כזה,
ואני אהיה אחרת.
חבר טוב כמוהו,
חבר נחמד, עוזר, כמוהו,
הייתי רוצה שהוא יהיה כזה.
אבל הוא לא. וזה מפחיד.
את שנינו.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|