הוא קיים בראש שלי, ואל תגידו לי שאני מטורפת, כי בראש שלי הוא
הכי יפה. לא בראתי אותו, הוא קיים גם במציאות, ואני גם יודעת
איך הוא נראה. אבל...
אבל במציאות הוא לא כמו בראש שלי.
כמו שאני רואה אותו בראש שלי, זה כן אני בראתי אותו, חלק זה
הדבר היפה שהוא עצמו וחלק זה הדברים שאני חושבת שהוא, שהייתי
רוצה שהוא יהיה, חלק זה הקטעים שאנחנו ביחד.
פעם היינו ביחד. אף פעם לא היינו ביחד.
הייתי בראש שלו, הוא היה בראש שלי, עכשיו זה רק הוא בראש שלי
ועכשיו זה גם בצורה אחרת עכשיו זה הוא ומה שהפכתי אותו להיות.
המוח בהחלט יכול להיות יצירתי כשאני רוצה ומצד שני גם קטלני
למדי.
הסתבכתם? יופי. זה מסובך.
לפעמים אני מדברת איתו והוא עונה לי בדיוק כמו שהדמות שיצרתי
לי בראש הייתה עונה ולפעמים הוא אומר משהו שהדמות שבראש שלי
בחיים לא הייתה אומרת.
הוא אומר משהו על מישהי אחרת, משהו על משהו שאני לא אוהבת, וזה
הורס הכול.
ולרגע הלב נצבט.
אל תחשבו שאני משוגעת כי אני לא. באמת שלא. זה פשוט שבראש שלי
הוא כול כך יפה. בראש שלי הוא יצור מדהים, מהבחורים האלה שלא
פוגשים כל יום, מאלה הרגישים יותר, בראש שלי הכול זורם ביננו,
בראש שלי אנחנו כבר מכירים שנים, בראש שלי הוא  מושלם ושלי.
האמת, שההוא במציאות והזה בראש שלי לא כול כך שונים.
כי הוא כן מדהים, הוא כן מהבחורים שלא פוגשים כל יום והוא כן
מהבחורים הרגישים.
אבל בראש שלי אנחנו ביחד ובמציאות לא. הוא רק לא שלי, חוץ מזה
הוא הכול.
או שזה רק בראש שלי?