|
איך פתאום כמו צל השארת,
וליבי כמו אבן נותר,
רק דמעות לא הכרת,
אני חוויתי כל הזמן,
אין בי סימן,
רק צלקת גדולה
הכאב אוכל מבפנים,
כמו מחלה.
איך פתאום נעלמת,
לא השארת ברירה
הכאב אוכל מבפנים
מותיר בי נפש פצועה. |
|
|
"זושה, אם את
שואלת אותי מה
חלום שלי, אז
ככה, אני רוצה
שכשבעל שלי
בעבודה שלו,
שיבוא אליי כושי
גדול, ככה
מאפריקה, גבוה,
עם שרירים,
ויגיד לי 'גברת
בז'יז'ינה, אני
עושה אותך
לשמוח. אני עושה
הכל מה שאת
צריכה... אפילו
חלונות.' ".
פנטזיה של
פולניה |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.