הלכת לי,
ויותר לא תחזור לעולם.
אתה עכשיו בגן עדן,
ישן,
חולם,
מאושר.
ברחת מהמציאות המרה,
אבל זה לא היה באשמתך.
ועכשיו אתה לבד,
אבל אתה במקום טוב.
ואלוהים שומר עליך.
לעד.
וכאן למטה...זה לא יהיה אותו הדבר בלעדייך.
ואני אתגעגע.
לשטויות שלנו.
לטלפונים שלנו.
לסלט שתמיד הכנתי לך.
לכוס בירה שאהבת לשתות בה סודה עם עסיס בטעם לימון.
אני אתגעגע לבגדים שלך.
לריח שלך.
אני אתגעגע אליך.
לבן אדם שהיית.
לדמות שהיוות לי.
לאדם שכ"כ אהבתי.
ועכשיו אתה איננו.
ואני יכולה רק לחלום עליך.
ולחשוב.
ולזכור.
ולראות תמונות.
אבל לא אותך האמיתי.
יותר לא אשמע את הקול שלך,
ולא אריח את ה-POLO שלך.
ולא אראה את כמויות הבגדים שלך,
רק בארון,
אבל זה כבר לא יהיה אותו הדבר.
אני לא אראה אותך.
אותך שכ"כ אהבתי.
ועדיין אוהבת.
אותה שכ"כ כיבדתי.
ועדיין מכבדת.
אותך שכ"כ הצחקתי.
וכבר לא אצחיק לעולם.
אותך שכ"כ אהבתי לשוחח איתו.
וכבר לא אשוחח איתו.
אף פעם.
ורציתי להגיד לך עוד פעם אחרונה פנים מול פנים,
שאני אוהבת אותך.
ואני לא יכולה.
אבל אני יודעת שאתה שומע,
אז רציתי להגיד שאני אוהבת אותך מאוד.
ולעולם לא אשכח אותך.
אז..אני אוהבת אותך מאוד מאוד אבא.