שמש בין ערביים
חוצה את הרחוב
לשניים -
כתום וצל.
מפגש -
חיוך חושף שיניים
עיניים
ומבט עצל.

אימרות נימוס
מחושבות היטב,
מס שפתיים
כבד.
שאלות מתבקשות
מבקשות מענה
ולרגע
שקט יורד.

(פזמון):
המילים שלא אמרתי
עומדות לי בגרון
כמכתבים שלא שלחתי
ולא אשלח.
אחרון אורות היום
מכתים את הרחוב
ברגע של עבר נשכח.

ולרגע
הכתום כובש הצל
והפצע
כמעט שנפער.
צלקות שלא הגלידו
ממסתורן בצנע
משוועות לפתע
לחוץ המואר.

שמש בין ערביים
חוצה את הרחוב
לשניים -
צל ואור.
הוסתו העיניים,
שפתיים כזבו.
עכשיו הכל שחור.

(פזמון):
המילים שלא אמרתי
עומדות לי בגרון
כמכתבים שלא שלחתי
ולא אשלח.
אחרון אורות היום
מכתים את הרחוב
ברגע של עבר נשכח.

מישהו מעוניין להלחין אותי?