נחש שקט עושה דרכו אלי
מתלפף ומלחשש מעלי.
מספר לי סיפור על מלאכים יפים,
"מלאכי הדם" הוא קורא להם;
מספרים הם סיפורים עצובים
ובוכים דמעות של דם.
'ואת, ילדה? מה מעשיך בלילה שקט, עצוב וחשוך מעין זה?'
שאל הנחש.
'אוספת את דמם המתוק,
הדם שינחם אותי לצחוק,
ובוכה דמעותיהם
דמעות שירעבו בהם.'
מבט על נחש כסוף ומוזר
יגלה לי מציאות זרה אך נושנה.
מציאות חוזרת ונשנית
בה אבכה על שיברון,
אבכה בשכרון.
איך זה שאף פעם לא הצלחתי להסביר?
איך זה שאף פעם אין איש מבין?
איך אנשים רואים הכל שונה
ועושים הכל קשה...
אך אני אשאר פה לספר את סיפורם של מלאכי הדם,
כי הנחש מזמן כבר חזר אל מכשפת עולמם.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.