נולדה כפליטה
וכפליטה תלך לעולמה

כל חייה - מנוסה.
רדופה ומאויימת
מושפלת ופגועה

והיה כי תתרגש סערה -
אין לה מקלט להתדפק על דלתותיו.
עייפה ותשושה תפנה כה וכה
כנמלה שאבדה לה דרכה

אז תיצנח במקומה ותניח  
לרוחות החיים לנגוס בנפשה
כנגוס הצבועים בבשר איילה כנועה
אשר נשמתה עדיין באפה
והיא יכולה לחוש בהבל פי הטורפים
בעודם נועצים בה שיניהם החדות.  

כוחה תש, קולה רפה
ואפילו אינה מסוגלת לזעוק
זעקת שבר.
רק מבטה הנוגה
מסגיר את אשר על ליבה
והיא אינה מבינה את אשר קורה לה.

ובמנוסתה נושאת היא צרור קטן.
ובצרור - נפש רכה.
נפשו של בנה הקט.
נפשי שלי.
אין בכוחה לגונן על עצמה,
ולא על הנפש הצרורה.
עד אני לפורענות.
מכאובה - מכאובי.
ובמחסורה, האכילתני בפחדיה.

כך אגדל ונפשי - נפש פליט.
מצולקת וכואבת בעודה רכה
בן בלי בית, בביתי שלי.
ורק מבטי הנוגה
מסגיר את אשר על ליבי
ואני אינני מבין את אשר קורה לי.

כוחי תש בטרם למדתי ללכת
וקולי רפה בטרם למדתי לדבר.