אני חושב עלייך כל הזמן,
אני רוצה אותך כבר ממזמן,
אבל אתה לא שם לב שאני חי בבדידות,
אתה רק שואל: "למה הכבדות?",
והשמש שוקעת בים של כאב,
והירח מאיר את ליבו של האוהב,
ליבי הקרוע וחסר התקווה,
ליבי המדמם אשר נקרע בגללך.

ולעולם לא תדע,
שבכיתי בגללך,
שנכוותי בפנים,
שנימאס לי מהחיים,
איך שבכיתי לילות,
וחיכיתי שבועות,
רק כדי לראות,
את זיו פניך.

ואתה אותי רוצה,
אבל אני לא מוצא,
דרך להסביר,
דרך להבהיר,
שהמצב הזה מעיק,
שלמרות אהבתך זה לא מספיק,
כי אולי יש לי אותך,
אבל אין לי את ליבך.

ולעולם לא תדע,
שבכיתי בגללך,
שנכוותי בפנים,
שנימאס לי מהחיים,
איך שבכיתי לילות,
וחיכיתי שבועות,
רק כדי לראות,
את זיו פניך.

ואנחנו זוג מושלם,
בלי חווה, רק שני אדם,
אבל המצב הוא רק שטחי,
מי מאיתנו אמיתי?
המוזות נעשות חסרות מנוח,
והעץ כבר מזמן הפסיק לצמוח,
אותו העץ ששתלתי בשבילך,
דרכו יכולתי לומר:
אני אוהב אותך.