עידן סוכריה / לעד |
קצת לבד אבל לא מפוחד,
אתה איתי, אמיתי,
זאת שקיעה.
נשיקה, ראשונה,
כוכבים שלעד יאירו,
את הבמה, הריקה,
עכשיו.
ואתה,
אתה עכשיו מחבק אותי,
לא מפחד מהאני האמיתי,
לא מפחד ליהיות מציאותי.
נשיקה, ראשונה,
כיסופים שלעד יאירו,
את הבמה, הריקה,
עכשיו.
הכדור מסתובב,
ולראות את הזריחה זה כל כך כואב,
כי אתה, נעלם, עם הלילה,
ולי נשארו זכרונות,
ולי נשארו ניצוצות,
לעד.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|