שלחתי לך מכתב, אך לא ענית לי.
לעתים חוסר תגובה שכזו אצל הבריות מעורר בי דחף קמאי
לתקופות קדומות.
למדורת השבט.

עירוב של ארבעה יסודות חשובים על פלנטה מצחיקה שכזו.
לעתים אני צועד לי באלנבי את צעדת הבוקר המרעננת,
חושב להגיע לי לכיוון הים.

אני בודק בקומפס הזה הנשרך למוחי את הדרך האדומה.
לאחר קריאה והתעמרות מעמיקים אני מעלה מנבכי זיכרוני את
הדרך הכחולה.

אכן, אכן זו הדרך אל הים.

מן המטבח קול ענוג קורא:
"'אתה בא למיטה?"
"תיכף חמודה, אני גומר לעשן ת'סיגר של הבוקר."
"אבל אגני,"
"שלא תעזי לקרוא לי ככה!", צרחתי.
"חשבתי שעברנו כבר את הסרט הזה.", ענתה באדישות
שהצליחה להוציא אותי מכליי.
"בטח עברנו, אחרי הסרט שעשית לי עם הג'וניור הזה.", עניתי
ברוגז.
("אני בהריון", עאלק..)
"שלחתי לך גלוית אזהרה, אתה התעלמת.", ירתה.
"כמה פעמים אמרתי לך שזה מאוד לא אחראי מצדנו לקיים יחסי מין
בלתי מוגנים? התרעמתי,
"ולעולם, אבל לעולם שלא תעזי להוריד ת'חגורת צניעות
כשאני לא בארץ." היטחתי בה אש.
"תתחיל לשייף חרבות, חביבי.", ענתה בהתגרות הבובה שלי.

"אין בעיה", עניתי, "צהרי היום, מלון צ'רלס קלור, אני ואת על
הדשא.".
"תביא אוהל." ענתה בלי להתבלבל.
"מותק, אבל בלילה את תישארי איתי כדי לשמור על יערות הגשם."
"ותשימי ת'חתול הג'ינג'י המכוער שלך אצל ההורים, נמאס לי שהוא
מלטף לי ת'רגל כשאני על הכורסה רואה חדשות. דיר בלק, היום את
מפריעה לי במהדורה המרכזית."

"אוי, מה מצאתי לי..." נאנחה, שלפה יד צחורה לסדר את החוטיני
שדבק בין קימורי ישבנה, הניפה שערה הערמוני אחורה תוך שהיא
ממששת את חלקות השיש האיטלקי החדש שלי...
"הלו, עד השיש," צעקתי לה.

וריד העצבים התנפח במעלה רקתה,
היא הוציאה מחדרי את הסל המרופד בשל סגול.
"בואי 'שוגעת, אנחנו הולכים...", אמרה באסרטיביות.
החתולה הג'ינג'ית קפצה בצייתנות חתולית אל סל הנצרים.

"I'm late for work hunny, don't do something
foolish.promise? עברה לדבר שכנטוזית מצוייה....

"כן, כן יאללה אודרוב..."
"אני חולה על הדיבור המלוכלך שלך",
אמרה במתק שפתיים, והלכה.
על המקרר ראיתי רשימת קניות ששורבטה בכתב יד נשי.

הוי, היא טסה מחר, פתאום נזכרתי.
שבועיים במערב לונדון, לביקור משפחתי.

בגיור עשו קצת בעיות, אבל בכל זאת,
מסתבר שאהבה יכולה להמיס גם את הלבבות הדתיים ביותר,
שם שוכנת נפש יהודי אוהב וירא שמיים, שלא נאמר חרד.

שמתי משחק בפלייסטיישן וקרעתי את בריאן 7:8

היה מה זה כיף.
ואז שלחתי לה מכתב.
מיילים רבים לא יכבו את האהבה,
(אני יודע, לפעמים ערסים בתקופת ייחום מוציאים משפטים
מוזרים שכאלו...)
אבל אני לא ערס.

קצת מולאטי, הייתי אומר.
עברו כבר שבועיים,

אולי המכתב אבד בדואר?

או שנפל בתיבה לא נכונה במשפחה שלווה בדרום צרפת?
בכל מקרה, אני כבר לא כועס אז אני אשלח עוד מכתב.

אבל הפעם זה יהיה בדואר רשום.