זה סיפור שכתבתי עם חברי הטוב דוד. אפשר לראות יצירות של
האדון הנכבד בדפיוצר שלו דוד נ. דוד
זהו סיפור ילדים שאיוריו בדרך. הגיבו בבקשה, הוא רוצה לראות
אור.

התחיל הסיפור כשטוני דיכאוני הלך ברחוב.
מחייך שמח וחושב רק על טוב.
כשעבר ליד המכולת של רוני
עמדה שם ג'סיקה רגילה ללא שוני.
מי זאת ג'סיקה? אתם שואלים?
ובכן לא מזמן פגש טוני מספר אנשים:
האחת - ג'סיקה, ילדה גבוהה ובלונדינית שאוהבת לחבוש כובעים על
הראש.
השנייה - סיפורת חדת הראייה.
השלישי - אדם הגדול והרחב הלבוש בבגדים לבנים ופרחוניים בלבד.
היה עוד אחד, אבל אין לו שום קשר לסיפור, אז לא נדבר עליו. אה,
כן! ויוני הוא קיבוצניק.
אם כך, ראה את ג'סיקה טוני דכאוני,
אבל היא לפטפט המשיכה עם רוני.
הוא נופף, וצעק, וטופף, וחרק אך זה לא שינה -
ג'סיקה המשיכה להתעלם כבראשונה!
טוני דיכאוני התרגז עד מאד,
אוף, היא לא שמה לב אליו - איזה חוסר כבוד!
הלך לביתו שבקרב גילה
וישב וחשב על העוול שלו.
"לא נורא, זה קורה,
לא ראתה אותי כנראה".
הוא החליט לספר את כל המקרה
לסיפורת ברגע שאיתה יתראה.

בתום שינה עמוקה ללא סיוטים
הלך טוני דכאוני לזלול לו דגנים.
לאחר הארוחה מלאת החלב,
הלך לטיול עם ספוק הכלבלב.
וכששוב התקרב למכולת של רוני
עמדה שם סיפורת מסתכלת על טוני.
מביטה בפניו, מצמצמת עיינים,
והוא צועק וקורא ומנפנף בידיים!
סיפורת שלחה מבט אחרון, מתרכז שכזה
והחליטה שלא ראתה שם שום מחזה.
טוני צועק ובוכה וקורא, ללא הצלחה,
סיפורת קנתה קרואסון, טעמה והלכה.
"אוף אוף אוף
זה ממש חצוף!"
טוני דכאוני לא הבין, נראה מבולבל,
למה לא ראתה אותו? במה הוא קולל?
מתעלמים ממני? טוני תוהה,
או שמה בכלל אינני נראה?!
כן! לא? כן, כן, כן! לא! כן? לא? כן? כן, כן, כן!
לא לא לא לא לא! כן.
כך הגיע טוני דכאוני לידי החלטה.
הוא בלתי נראה ועל כך מלא חרטה.
"אך ראשית יש לבדוק עובדה זו," הוא חשב,
טוני לא יכול לוותר על חייו לשווא.

באחד הימים, נסע טוני עם אבא מבית ספר
והנה עומד לו אדם בצד הדרך בבגדים חסרי תפר.
למרות שאבא נוסע מהר,
מן הראוי שאדם "שלום" היה אומר.
אך זה לא אומר, כמובן, שום דבר
נראה שאף לא שם לב שבמכונית יושב מכר.
את לבו של טוני דכאוני מילאה עציבות,
אז מה אם שקוף הוא? אין הוא נחות!
"אוף! אוף! אוף!
זה ממש חצוף!!!"
אך טוני שלנו לא שחרר דמעותיו,
חזרה הביתה, לשתות קצת חלב.
הוא לגם ובלע ובכה ושאל:
"להשתחרר מהעונש איך אוכל?"
לסמייש הקוסם יש מיד להודיע
שטוני המסכן לעיניים לא מגיע.
כתב ושלח מכתביו לאין ספור
גם אל השוליה עלבר שלח סיפורו השחור.
אף אחד מהם תשובה לא החזיר
אך, איזה יחס קריר!
כבר ג'סיקה, סיפורת ואדם הפסיקו להתייחס לטוני!
ויש גם את ההוא, הקיבוצניק, יוני.
טוני שלנו החמיץ הפרצוף,
ואמר בצעקה שזה ממש חצוף!

לילה אחד קרא טוני דני דין,
ולפתע את יתרון מצבו הוא הבין.
נגד כל הנראים כבר הפסיד את הקרב
ולכן הוא החליט להיות קצת שובב.
הוא הלך לחלבן ושפך החלב,
רץ לסנדלר והשליך נעליו.
אכל את הלחם של האופה
ושפך את הקפה לאיתן הרופא.
לבסוף החליט שבחבריו יש לנקום,
כל אלה שאף לא אמרו לו שלום.

הוא חשב וזמם ומצא לסיפורת תוכנית,
הוא יוציא ממצבו הבלתי נראה את המרבית.
הוא החליט לעבור כגנב לידה
ובלי שתדע מי זה הוא יגע בידה.
אל סיפורת הוא הלך באמצע היום
והרי פלא שמיני, היא אמרה לו שלום!
הוא תהה, איך זה שראתה אותו
"אני בלתי נראה," אמר והיא אמרה "לא".
במהרה התקרבו האופה והחלבן
ומיד אחריהם הסנדלר ואיתן.
הם דרשו הסברים: "מה זה קרה?"
ודרשו פיצויים למעשה הנורא!
טוני דכאוני לא ידע מה לאמר
עכשיו כשנראה הוא, מצבו רק הוחמר.
ובדיוק כשחשב שהגיע הקץ
ראה מולו איזה אור מנצנץ!
סמייש ועלבר על ברווז רכובים,
באו כתשובה לכל המכתבים.
ראו בעיה ומצאו פתרון,
כתבו מילות קסם בצורה של שירון.

נשפך החלב אך עליו לא נבכה
נאמר מילות קסם והוא יתנקה
הושלכו נעליים, לחמניות נאכלו
אך נמצא את המילים שלסדר זאת יוכלו
נשפך לאיתן הרופא הקפה
נשיר המילים יהיה שוב יפה
אבל כדי שכל זה יקרה
אנו צריכים את עזרת הקורא:
נקווה שאתם את לבכם שמים
שבכל עמוד יש קובע קסמים
אם באמת אתם שמים את לבכם
כולנו נשמח ונשבחם!

ועכשיו אחרי שניקו את הכל, מטאטא ויעה
הובהר לכולם שטוני כן נראה כנראה

ולכן מוסר ההשכל, ילדים: אתם חושבים,
משמע אתם נראים!